ת"א 50437-11-12

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב טענה להפקעה בלתי חוקית של נכס. התובעת, שהייתה בעלת זכויות בנכס עוד מהסכם רכישה משנת 1954, טענה כי הקרקע נועדה לשימושה וכי ההפקעה אינה חוקית. הנתבעת, העירייה, רשמה את הנכס על שמה וסירבה לפצות את התובע. השאלה המרכזית הייתה האם טענת התובע מהווה ניצול לרעה של הצדק, בהתחשב בכך שתביעתו הקודמת של התובע באותו עניין נדחתה. בית המשפט מצא כי דחיית התביעה הקודמת לא הייתה מעשה של בית המשפט ולא מנעה מהתובע להגיש תביעה חדשה. זאת ועוד, השופט קבע כי הטענה לניצול לרעה של הצדק נדחית, שכן התנהלותו של התובע, על אף היותה קלת דעת, לא עלתה לכדי חוסר תום לב קיצוני. נקודת מחלוקת נוספת הייתה תקופת ההתיישנות בתביעות פיצויי הפקעה. היו חילוקי דעות בין השופטים מתי מתחילה תקופת ההתיישנות; עם זאת, פסק דין קודם קבע תקופת חסד של שלוש שנים, מה שהופך את התביעה הנוכחית, שהוגשה בשנת 2012, לזכאית לדיון. בית המשפט מינה מומחה להערכת ההפקעה, וממצאיו תמכו בטענת התובע. בסופו של דבר, חויבה העירייה הנתבעת לשלם לתובע סך של 512,903 ₪ כפיצוי בגין ההפקעה, בצירוף שכר טרחת עורך דין ובית משפט בשיעור של 20% מסכום התביעה.