רע"א 537/08

תקציר

סכסוך השכנים עניינו בהאכלת חתולי רחוב בחצר המשותפת של בניין המגורים של המבקשים. המשיב, המתגורר מעל המבקש, התלונן על לכלוך, ריחות רעים ורעש הנובעים מהחתולים והגיש תביעה אשר הצליחה לאסור על המבקש להאכיל את החתולים בחצר. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי קבעו כי הסירחון, הרעש והלכלוך מהווים שימוש בלתי סביר בקרקע ומטרד, והורו למבקש להאכיל את החתולים במקום אחר. המבקשת ערערה על החלטות אלה בטענה כי הן מבוססות על אי הבנה של העובדות, כי הן מתעלמות מזכותה לטפל בחתולים וכי הן פוגעות בזכויותיה החוקתיות. כן ביקשה לצרף ראיות נוספות שלטענתה הושמטו בטעות מתיקו של בית משפט קמא. לאחר שבחן את הבקשה, הן את פסקי הדין של הערכאות הנמוכות יותר והן את טענות המבקש, הגיע השופט למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור. ההחלטות התבססו על נסיבותיו הספציפיות של המקרה – לרבות העובדה שדירתו של המבקש נמצאת מעל החצר – ולא ביססו תקדים האוסר על האכלת חתולי רחוב בחללי מגורים משותפים. זאת ועוד, השופטת ציינה כי יש לפרש את המונח "מטרד" באופן אובייקטיבי על פי תוצאות המעשה ולא על פי מהות המעשה עצמו, אשר במקרה זה פגע בזכותו של המשיב ליהנות מקניינו. השופטת שיבחה את חמלתו של המבקש כלפי החתולים, אך הדגישה כי חשובה גם זכותו של המשיב לסביבה ביתית נקייה ושקטה. על המבקש לא נאסר להאכיל את החתולים לחלוטין, אלא פשוט לעשות זאת בחצר המשותפת. עוד קראה השופטת לרשות המקומית להקים נקודות הזנה מסודרות ברחבי העיר. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.