ת"א 1810/01

תקציר

המבקשים ביקשו מבית המשפט לתקן את מה שלטענתם היו שתי טעויות סופר בפסק דין קודם. הטעות הראשונה נגעה לסכום שנפסק להם, שלטענת המבקשים היה צריך להיות צמוד ולהוסיף ריבית ממועד ההנפקה של כל רכיב ועד התשלום בפועל. המבקשים טענו כי בפסק הדין יש לקבוע כי הסכומים שייפסקו להם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מאותם מועדים. הטעות השנייה נגעה להשמטת הצמדת ריבית והוצאות, אותה ביקשו המבקשים לצרף לפסק הדין. המשיב טען כי המבקשים ציינו את הסכומים כנכונים נכון למועד הגשת התביעה ואין לאפשר להם כעת לתקן זאת. באשר לטעות הראשונה טען המשיב כי מועד התשלום בגין הסכום העיקרי שנפסק לא הוכח ויכול להיות לאחר מועד פסק הדין. אשר לטעות השנייה, המשיב פירש את פסק הדין כפסיקת סכום חד פעמי להוצאות ושכר טרחת עורך דין, ולא כסכומים נפרדים. בית המשפט פסק לטובת המבקשים בשני המקרים. באשר לטעות הראשונה, הסביר בית המשפט כי סכום פסק הדין נגזר מהמועדים הנקובים במסמכי המבקשים וכי אי הצמדתם של סכומים אלה למועדי הוצאתם היא "השמטה מקרית". בית המשפט ציין כי מחדל כזה ניתן לתיקון שכן הוא נופל בגדר טעות סופר. בית המשפט קיבל גם את טענת המבקשים לטעות השנייה, והגיע למסקנה כי פסק הדין התכוון בבירור לכך ששכר טרחת עורכי הדין והוצאותיהם יטופלו בנפרד, והשמטת הצמדת ריבית להוצאות הייתה טעות מקרית. לפיכך קבע בית המשפט כי ניתן לתקן את שתי הטעויות, שכן הן לא שינו באופן מהותי את פסק הדין, והורה כי ההוצאות שייגרמו למבקשים יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתו של כל רכיב. עוד ציין בית המשפט כי היה מקום להעלות את טענות המשיב ביחס לסכומים בבקשה נפרדת ולדחות את תביעתם להוצאות. פסק הדין היה אמור להיות מתוקן כפי שביקשו המבקשים.