ה"פ 54444-07-13

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בנוגע לפיצויי הפקעה בגין מקרקעין שעברו שתי הפקעות רצופות. צו ההפקעה הראשון הוצא בשנת 1997 והפקיע 24% מהקרקע שבבעלות ק.א.א השקעות ונדל"ן בע"מ (ק.א.א). צו הפקעה שני משנת 2007 תפס 15% נוספים מהקרקע. הקרקע הוחזקה רשמית על ידי הרשויות בשנת 2008. ק.א. טענה כי היא זכאית לקבל פיצויים בגין ההפקעה הראשונה כבעלת הקרקע בעת מתן הצו. עם זאת, תרמוסינטקס, שרכשה את הקרקע מחברת KAA בשנת 1999, טענה כי עליה לקבל את הפיצוי כבעלים בעת החזקה. בית המשפט בחן את הדינים הרלוונטיים, לרבות פקודת הדרכים ומסילות הברזל והחוק לתיקון חוק הרכישה, ומצא כי בנסיבות רגילות, הבעלים בעת מתן צו ההפקעה זכאי לפיצוי מרגע שהרשות תפסה חזקה בקרקע. מסקנה זו נתמכת גם בפסיקה. לפיכך, רמ"א זכאית לפיצוי בגין ההפקעה הראשונה. בית המשפט בחן גם האם רמ"א יכלה למשכן או למכור את זכותה לקבלת פיצויי הפקעה. נמצא כי חוק המשכון והפסיקה תומכים בתפיסה כי ניתן למשכן זכויות עתידיות לפיצויים, וכי המשכנתא שנרשמה על ידי ק.א. לטובת בנק הפועלים כללה גם את הזכות לפיצויי הפקעה פוטנציאליים. זאת ועוד, הסכם המכר בין KAA לתרמוסינטקס, שציין מימוש משכנתא, הצביע על כך שכל זכויותיה של KAA בקרקע נמכרו, לרבות הזכות לפיצוי עתידי. תרמוסינטקס שילמה מחיר גבוה יותר משווי השוק של הקרקע באותה תקופה, מה שתמך עוד יותר בפרשנות זו. כתוצאה מכך, תרמוסינטקס רכשה את כל הזכויות של KAA, כולל הזכות לקבל פיצויי הפקעה. לפיכך, תרמוסינטקס, ולא KAA, הייתה זכאית לפיצוי בגין ההפקעה הראשונה. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת KAA כי תרמוסינטקס מנסה להעשיר את עצמה שלא כדין. רמ"י לא הביאה ראיות התומכות בטענה זו, ובית המשפט מצא כי רכישת הקרקע על ידי תרמוסינטקס, לרבות זכויות הפיצוי הפוטנציאליות, נעשתה במחיר גבוה משוויה. לכן, העשרה של תרמוסינטקס לא הייתה בלתי חוקית, וטענת KAA נדחתה. לאור אופיו המורכב של התיק, קבע בית המשפט גם כי על כא"א לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד הן לתרמוסינטקס והן לנתיבי ישראל, בסך כולל של 72 אלף שקל.