בג"צ 1882/10

תקציר

שלוש עתירות הוגשו בנוגע להחלטת שר התחבורה והבטיחות בדרכים להתיר לחברת אל על להפעיל קו טיסות סדיר מנתב"ג לעיר אילת. עד להחלטת השר, טיסות הפנים לאילת הופעלו על ידי שתי חברות, ארקיע וישראייר. שתי החברות עתרו נגד החלטת השר בטענה שכניסתה של אל על כמוביל נוסף מסכנת את התחרות בקו. אל על, שעתרה אף היא לבית המשפט, התנגדה לתנאים שנקבעו בהחלטת השר. בית המשפט איחד את הדיון בשלוש העתירות. השופט פירט את הרקע העובדתי שהוביל להחלטת השר ואת טענות הצדדים. במישור הפרוצדורלי מצא בית המשפט כי לא נפלו פגמים בתהליך קבלת ההחלטות. השופטת הדגישה כי שר התחבורה הוא הגורם המוסמך על פי חוק לקבל החלטה בדבר מתן רישיון טיסה וכי ההחלטה התקבלה לאחר שמיעת עמדות כל הגורמים הרלוונטיים. בבואו לבחון לגופה של ההחלטה הכיר בית המשפט בחשיבות עידוד התחרות החופשית בשוק התעופה, שהיא חלק מהזכות החוקתית לחופש העיסוק ומיטיבה עם ציבור הצרכנים. השופטת ציינה כי החלטת השר ותנאיה איזנו נכונה בין האינטרסים הרלוונטיים, ובראשם האינטרס הציבורי בתחרות הוגנת. התנאים נקבעו על ידי גורמים מקצועיים ונועדו להפחית את החשש לפגיעה בתחרות. בית המשפט הדגיש את מעורבותה של הממונה על ההגבלים העסקיים בתהליך קבלת ההחלטות וציין כי רישיונה של אל על ייבחן בתוך חצי שנה, מה שיאפשר בחינה מחודשת בזמן של השפעת ההחלטה על השוק. השופט קבע כי החלטת השר לאפשר לאל על להפעיל טיסות סדירות לאילת בתנאים שנקבעו הייתה סבירה ונתונה לשיקול דעתו של השר. לפיכך, שלוש העתירות נדחו. כל עותר חויב לשלם לשר התחבורה שכר טרחה בסך 50,000 ₪.