עת"מ 17308-04-18

תקציר

בית המשפט הכריע לטובת העותר, והגיע למסקנה כי המשיב, האחראי להכרעה בסוגיות רישוי נשק, פעל באופן בלתי סביר בשלילת רישיונו של העותר לשאת נשק. העותר, שומר חוק ללא עבר פלילי, החזיק ברישיון נשק במשך כעשרים שנה. בית המשפט הדגיש כי על הרשויות המנהליות להפעיל את שיקול דעתן באופן סביר ועל סמך נתונים מאומתים, דבר שלא קרה במקרה זה. המשיב הסתמך אך ורק על המלצת משטרת ישראל, שהתבססה על תלונה אחת נגד העותר שלא נתמכה בסופו של דבר בראיות. בית המשפט הדגיש כי המשיב, ולא המשטרה, היא הרשות המוסמכת לקבל החלטות מסוג זה והיה עליו לשקול את מכלול נסיבותיו ונתוניו האישיים של העותר. נוכח העובדה שהמשיב לא ערך שומה סבירה, הורה בית המשפט על החזרת הרישיון לעותר יחד עם נשקו, ופסק לעותר הוצאות בסך 20,000 ₪. פסק דין זה משמש תזכורת לכך שיש להפעיל את שיקול הדעת של הרשויות המנהליות בסבירות, תוך התחשבות ראויה בכל הגורמים הרלוונטיים, במיוחד בעת שלילת רישיונות קיימים.