דנ"א 10512/04

תקציר

השופט החליט לדחות את העתירה שהובאה בפניו. הוא מדגיש כי פסק הדין המדובר לא קבע פסיקה הסותרת פסיקות קודמות של בית המשפט העליון או נופלת בגדרו של סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, המצדיקה דיון נוסף. פסק הדין התבסס על העובדות הספציפיות של המקרה ולא הציג פסקי דין חדשים החורגים מתקדימים קיימים. קביעתו של בית המשפט כי הבנקים חבים חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים שאינם לקוחותיהם אינה חידוש פורץ דרך אלא אבולוציה טבעית של החוק. כמו כן, השופטת מדגישה כי דרישות פסק הדין לאישור בית המשפט או הסכמת יורשים בנוגע לחשבונות עיזבון מוגבלות לנסיבות חריגות ואינן מחייבות אישור לכל עסקה. החובה לפקח על העברות בין חשבונות נאמנות במקרה זה הייתה מוצדקת גם בשל הנסיבות החריגות הקיימות. עוד מבהיר השופט כי פסיקת בית המשפט בעניין הסיבתיות אינה מבטלת את הדרישה לקשר סיבתי בין רשלנות לנזק, אלא מחילה אותה על העובדות הספציפיות של המקרה. לאור שיקולים אלה, השופט אינו מוצא שחר בטענות העותר ודוחה את העתירה תוך פסיקת הוצאות לאוצר המדינה.