פר"ק 67199-07-19

תקציר

הפרשה נסובה סביב הלוואה בסך 2,500,000 ₪ שנתנה לכאורה חברת מדיה בבעלות בנו של עמוס חורי לחברה בשם בנייני סופר חורי בע"מ, שח'ורי היה בעל מניות בה. ההלוואה נועדה לפרוע חלק מחובות החברה לרשות המסים ולהציל אותה מהליכי פירוק. שאלת המפתח היא האם חברת התקשורת היא נושה ישיר של החברה או שההלוואה ניתנה לח'ורי באופן אישי. האחרון נטען על ידי עמוס סופר, עמיתו של חורי, שטוען כי חורי חרג מסמכותו כשחתם על הסכם הלוואה בשם החברה ללא הסכמתו. השופט מצדד בסופר וקובע כי טענותיו של חורי סותרות וכי הוא לא היה מוסמך לפעול אך ורק בשם החברה בעסקה זו. יתר על כן, השופט מקבל את טענת ההשתק השיפוטי של סופר, כלומר ח'ורי אינו יכול לטעון במקרה זה טענות הסותרות את דבריו הקודמים בהליכים משפטיים אחרים. ח'ורי טען בעקביות כי שילם לרשות המסים מכיסו, ולכן נדחית הטענה האחרונה כי חברת התקשורת היא נושה ישיר של החברה. עוד קובע השופט כי עסקת ההלוואה לא התנהלה במהלך העסקים הרגיל וכי ח'ורי לא היה רשאי לחתום על ההסכם לבדו. בנוסף, הפגישה במאפיית נועם, שלטענת חורי וחברת התקשורת הביאה להסכמתו של סופר להלוואה, נחשבת חסרת חשיבות. ככלל, השופט פוסק לטובת סופר והחברה, דוחה את טענותיהם של חורי וחברת התקשורת ומורה להם לכסות את הוצאות המשפט של החברה ושל סופר.