ת"א 14230-07-17

תקציר

התובע עבר ניתוח בבית החזה לגידול ריאתי. במהלך החלמתה לקתה בשבץ מוחי, שגרם לה לנכות נוירולוגית קשה. התובע הגיש תביעה נגד בית החולים הנתבע, בטענה לרשלנות רפואית במעקב שלאחר הניתוח, שגרמה לנזק בלתי הפיך. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם, וקבע כי לא היה שיהוי באבחון השבץ. פעולות הצוות הרפואי היו סבירות, שכן ישנוניותו של התובע לאחר הניתוח יוחסה להשפעת ההרדמה והתרופות. יתר על כן, השופטת לא מצאה קשר סיבתי בין האיחור הנטען באבחון לבין נזקו של התובע, שכן הטיפולים הזמינים, טיפול להמסת קריש דם וצנתור מוחי, לא היו מתאימים או ישימים בהתחשב במצבו של התובע ובהתקדמות הרפואית באותה עת. בנוסף, דחתה השופטת את טענת עזבון התובעת והתלויים בה, שטענו כי בעלה של התובעת התאבד בשל עוגמת הנפש שנגרמה עקב מצבה של אשתו. השופטת קבעה כי התובעים לא הצליחו לבסס קשר סיבתי בין האירוע לבין התאבדות הבעל חמש שנים לאחר מכן. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, וכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.