ת"א 38417-06-14

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה להשבת שיקים בשווי 18 מיליון שקל, שלטענת התובעים נמסרו לנתבעים למטרה מסוימת. הנאשמים הכחישו את המצ'קים או כל ידיעה עליהם. תחילה שלל בית המשפט את האפשרות לפצל את התביעה למספר הליכים, וקבע כי כל הסעדים של עילת תביעה אחת יידונו בתביעה אחת. השופטת הדגישה כי העילה הדומיננטית לתביעה היא סירובם של הנתבעים להחזיר את השיקים וכי ניסיונם של התובעים לפצל את התביעה להליכים נפרדים לסעד של צו מניעה ופיצוי כספי לא היה מוצדק. לאחר מכן בחן השופט כל בקשה. הם קבעו כי שווי ההליך למתן צו מניעה נחשב כהליך שערכו אינו יכול לבוא לידי ביטוי בכסף, ולכן די היה באגרה ששולמה. השופטת דחתה גם את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה נגד הנתבעת השנייה, גב' פלטי, בנימוק שמדובר בתביעה נקמנית וחסרת עילה. השופטת הסבירה כי תצהיר הנתבע מיותר וכי יש לבחון את התביעה על סמך כתב התביעה בלבד. מאחר שכתב התביעה תמך לכאורה בזכותם של התובעים לסעד המבוקש, דחה השופט את בקשת הנתבעים לסילוק על הסף. בקשה מספר ארבע, שביקשה לדחות את התביעה בעילה והשתק והיעדר סמכות מהותית ויריבות, נדחתה אף היא. השופטת טענה כי החלטות קודמות של בית המשפט בנוגע לצ'קים לא התבססו לגופו של עניין ולכן אינן מהוות השתקה. עוד קבע השופט כי לבית המשפט סמכות לדון בתביעה וכי דרישת היריבות מתקיימת. טענות הנתבעים בדבר היעדר סמכות מהותית, התיישנות והיעדר יריבות היו סוגיות מהותיות שיש לדון בהן לגופו של עניין ולא כענייני סף. לבסוף, הורה השופט לתובעים לאחד את כל הסעדים הנובעים מסירוב הנתבעים להחזיר את השיקים לעילת תביעה אחת. השופטת הדגישה כי הסירוב להחזיר את השיקים מהווה את עילת התביעה, ועל התובעים לבקש את כל הסעדים במסגרת אותו הליך. כתוצאה מכך, נדחתה הבקשה לפיצוי כספי נפרד. השופט סיים את דבריו בקביעת מועד להמשך ההליכים וקבע כי אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות בשלב זה.