ע"א 26699-12-13

תקציר

קשיש (המערער) נפגע מרכב כהולך רגל בשנת 2008 וסבל מחבלות מרובות שהשביתו אותו מאושפז למשך 215 ימים בסך הכל. הוא תבע את הנהג ואת המבטחת (המשיבים) על נזקים וזכה בבית משפט השלום בבאר שבע, שחייב את המשיבים לשלם לו פיצויים בסך 200,000 ₪, בניכוי הסכום שכבר שולם לו. שני הצדדים ערערו על ההחלטה בעניין גובה הפיצוי. המערער טען כי בית המשפט טעה בחישוב סך ימי האשפוז שלו, דבר שהשפיע על הפיצוי בגין כאב וסבל, ואילו המשיבים טענו להפחתת הפיצוי וטענו כי נכותו של המערער לא נבעה אך ורק מהתאונה. ערכאת הערעור הסכימה עם חישוב ימי האשפוז של המערערת והורתה על הגדלת הפיצוי בגין כאב וסבל ל-158,325 ש"ח. באשר לערעור שכנגד של המשיבים נחלקו השופטים בדעתם. השופט גדעון סבר כי החלטתו של בית משפט קמא בעניין נכותו של המערער בתחום אף אוזן גרון היא סבירה ואין להתערב בה, בהתחשב בחוות הדעת של המומחה ובגילו של המערער. עם זאת, הוא מצא כי הפיצוי שנפסק עבור סיוע סיעודי מופרז והציע הפחתה של 30 אלף שקל. השופט דברת והשופט ואגו הסכימו עם מסקנה זו. השופטים גם החליטו שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב בנסיבות. ההחלטה הסופית הייתה להגדיל את סך הפיצוי של המערערת ב-18,325 ש"ח.