בד"א 31/18

תקציר

שני ערעורים הוגשו על החלטת בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב והמרכז. הערעור הראשון, בד"א 31/18, הוגש על ידי דני זילברשלג, עורך דין המושעה זמנית, הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש שנגזר בעניינו. הערר השני, בד"א 37/18, הוגש על ידי ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין, וערער על הקלת פסק הדין. זילברשלג הורשע במספר עבירות אתיות הקשורות לייצוג האחיות לורן וקארין סמיונוב בסכסוך נדל"ן. הוא לא יידע את האחיות כי קיבל תשלומי שכירות שיועדו להן ובמקום זאת שלשל לכיסו את הכסף ללא אישור, בסכום משמעותי. כמו כן, נמצא כי פעל בחוסר יושר ובניגוד עניינים בכך שהכין מסמכים משפטיים מטעם דייר שהיה מעורב בסכסוך. בית משפט קמא הרשיע אותו בשורה של עבירות, ובהן פגיעה בכבוד המקצוע, עריכת דין שלא כדין, הפרת חובת אמונים והתנהגות בניגוד עניינים. בגין עבירות אלה גזר בית המשפט קמא, בין היתר, על זילברשלג ארבע שנות מאסר בפועל בפועל ושש שנות מאסר על תנאי. הן זילברשלג והן ועדת האתיקה ערערו על פסק הדין ועל גזר הדין. באשר לערעור על פסק הדין, אישרה ערכאת הערעור את החלטת בית משפט קמא, ולא מצאה טעויות יסודיות. בית המשפט הסכים כי זילברשלג לא הוכיח את זכותו לקיזוז וביצע הפרות אתיות. גם ערכאת הערעור דחתה את הערעורים על גזר הדין וקבעה כי מדובר בעבירות חמורות ביותר הפוגעות באמון הציבור במקצוע עריכת הדין. עם זאת, בהתחשב במצבם הבריאותי של זילברשלג ואשתו, כמו גם עברו המשמעתי הקודם, החליט בית הדין להטיל עונש מתוקן של שמונה שנות השעיה, החל מתום תקופת ההשעיה הקודמת שלו. גזר הדין המתוקן נועד לאזן בין חומרת העבירות לבין נסיבותיו האישיות של זילברשלג, ולהותיר לו סיכוי לחזור למקצוע בעתיד. החלטת ערכאת הערעור מחזקת את חשיבותה של ההתנהגות האתית במקצוע עריכת הדין ואת ההשלכות של הפרת אמות מידה מקצועיות.