בג"צ 5319/09

תקציר

העותרים הגישו עתירה לבג"ץ, אך זו נדחתה בשל היעדר סמכות עניינית, שכן סעד חלופי ניתן באמצעות בית המשפט לעניינים מנהליים. המשיבים טענו כי היה מקום להגיש את העתירה שם, והעותרים הסכימו בסופו של דבר, תוך הכרה בטעותם. עם זאת, העותרים עמדו על הכרעה שיפוטית בנושא ובעקבות זאת ביקשו לדחות את העתירה. בית המשפט נעתר לבקשת העותרים אך הורה להם לכסות את הוצאות המשיבים, וקבע כי הגשתה הראשונית של העתירה לבג"ץ אינה מוצדקת. הדבר יוחס לטעותו של היועץ בכך שלא היה מודע לחוק המתוקן, שהותיר את בית המשפט לעניינים מנהליים כמקום הראוי. זאת ועוד, התנהלות העותרים לאחר הגשת התביעה, לרבות התעקשותם על החלטה בדבר סמכות שיפוט, גרמה טרחה מיותרת למשיבים ולבית המשפט. משכך, חויבו העותרים לשלם למשיבים הוצאות בסך 2,500 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, ממועד ההחלטה ועד לתשלום בפועל.