ע"פ 1271/06

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם לבית משפט יש סמכות להורות לנאשם לרצות עונש מאסר בפועל ובמצטבר לעונש מאסר אחר שהוטל עליו בבית משפט אחר, כאשר בית המשפט הראשון התכוון תחילה להטיל עונש של עבודות שירות אך קיבל חוות דעת שלילית מהנציב עבודות שירות. השאלה המשפטית נסובה סביב פרשנותו של סעיף 45(ב) לחוק העונשין, ובפרט הביטוי "בית המשפט שדן אותו לאחרונה". דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט פינקלשטיין, קובעת כי בית המשפט שגזר לאחרונה את דינו של הנאשם הוא זה שהשלים את מלאכת הטלת עונש המאסר; במקרה זה, בית משפט השלום בעכו בספטמבר 2006. החלטה זו מבוססת על פרשנותו המילולית של החוק, תכליתו של סעיף 45(ב) ועקרון סופיות הדיון. לדברי פינקלשטיין, בית המשפט שמסיים כדין את הליך גזר הדין, ולא זה שמתחיל אותו, צריך לקבוע את סדר ביצוע גזרי הדין. השופט וסרקרוג, לעומת זאת, סבור כי השאלה המרכזית היא האם סיים בית המשפט את תפקידו עם מתן פסק הדין וגזר הדין, וכי הדיון בשאלות אחרות יכול לבוא רק לאחר שהשיב על כך. לדעתו, בית משפט השלום בעכו סיים את עבודתו עם מתן גזר הדין בספטמבר 2005, ולכן לא היה מוסמך לערוך שינויים כלשהם בגזר הדין לאחר מכן. השופט וסרקרוג מדגיש כי קביעת המאסר כמצטבר לאחר מועד גזר הדין מהווה שינוי מהותי בעונש, תוך פגיעה בזכויות היסוד של הנאשם. לבסוף, השופט שפירא שותף לדעתו של פינקלשטיין כי בית משפט השלום בעכו הוא זה שגזר לאחרונה את דינו של הנאשם, שכן בית המשפט הוא שקבע את אופן ריצוי העונש. עם זאת, נימוקיו של שפירא מבוססים על כך שהשלמת גזר הדין מתרחשת לאחר שבית המשפט קובע את אופן ריצוי עונש המאסר. כל שלושת השופטים מסכימים כי יש לדחות את הערעור, אך מטעמים שונים.