ה"ת 19225-09-24

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 338(א) לחוק העונשין, שעניינו מעשים שנעשו בפזיזות או ברשלנות המסכנים חיי אדם או גורמים לפגיעה, ובפרט ההוראה בדבר מכירה ואספקה של סמים או חומרים רעילים או מסוכנים. הנאשמים מואשמים כי מכרו בלוני גז מוקצפים המכילים תחמוצת חנקן, אותם ניתן לשאוף כדי להשיג תחושת אופוריה. בית המשפט מכיר בסכנות ובסיכונים הבריאותיים הפוטנציאליים הכרוכים בשימוש לא נכון במיכלים אלה, לרבות אפשרות של התמכרות, סיבוכים בריאותיים חמורים ואף תמותה. מסקנת השופטים היא כי הנתבעים היו מודעים לסכנות, אך בחרו להפיץ את המוצרים לשם רווח כספי. הם שוקלים גם את טענות הנאשמים, לרבות האוטונומיה של המשתמש ועקרון החוקיות, אך בסופו של דבר דוחים אותן, תוך הדגשת דחיפות המאבק בסמים מסוכנים ונאותות השימוש בחוק העונשין לטיפול בחומרים שאינם מנויים במפורש בפקודת הסמים המסוכנים. השופטים קובעים כי יש די ראיות כדי להרשיע את הנאשמים, בהתחשב באופי החומר ובידיעת הנאשמים על סיכוניו הפוטנציאליים. פסק הדין מתייחס גם לעילות המעצר, וקובע כי מכירת חומרים מסוכנים מהווה סכנה לציבור, ובכך מצדיקה מעצר על בסיס מסוכנות. עם זאת, השופטים מבחינים בין תפקידי הנאשמים, כאשר העבריינים העיקריים נתונים לפיקוח ערבי בשעות היום ולמעצר בית לילי, ואילו הנאשם השלישי, שתפקידו פחות, נידון למעצר בית לילי בלבד.