ת"א 57132-11-18

תקציר

בהסכם הפשרה בין המבקשת למשיב, שקיבל תוקף של פסק דין, נקבע כי משכנתא שנרשמה לטובת המשיב על נכס שבבעלות המבקשת תסולק עד יולי 2020. המבקש ביקש ארכה של שישה חודשים לסילוק המשכנתא וסעד זמני שיאסור על המשיב לפתוח בהליכי מימוש, בנימוק של השפעת מגפת הקורונה על מצוקותיו העסקיות והאישיות. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה ולא מצא נסיבות חריגות המצדיקות את שינוי הסכם הפשרה. המבקשת הפרה את ההסכם בכך ששילמה באופן עקבי את הריבית באיחור ולא שיתפה פעולה עם המשיב. גם למשיב, גוף פרטי, היה אינטרס לגיטימי לקבל מיד את פירעון ההלוואה. יתר על כן, המבקש לא הצליח להוכיח כי המגפה פגעה באופן משמעותי בעסקיו. תחת זאת, הראיות הצביעו על כך שהמבקש הפר את פסק הדין, וגרם למשיב הוצאות ונזקים מיותרים. לפיכך, הורה בית המשפט למבקש לפרוע את מלוא סכום ההלוואה עד חודש אוגוסט 2020 ופסק למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.