עב"ל 1381/00

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה נצרת אשר דחה את טענת המערער להכיר בהכנסתו מדמי שכירות כבסיס לתשלום דמי פגיעה ומענק נכות בעקבות תאונת עבודה. המערער סווג כעובד עצמאי ביחס להכנסותיו ממכירת זכוכית אך לא ביחס להכנסותיו משכירות, על סמך הצהרותיו שלו למוסד לביטוח לאומי (המכון). כעת מבקש המערער לתקן סיווג זה בעקבות תאונת העבודה שעבר. בית הדין לעבודה דחה את תביעתו, והטיל את נטל ההוכחה על המערער, שבית הדין מצא כי לא עמד בו. ערכאת הערעור מסכימה עם פסק דינו של בית הדין לעבודה. בית המשפט קובע כי הכנסות השכירות של המערער אינן יכולות להיחשב כהכנסה מעבודה עצמאית על פי הדין החל, וכי המערער לא עמד בנטל ההוכחה לשינוי סיווגו. זאת ועוד, בקשת המערער לתקן את סיווגו באה רק לאחר תאונת העבודה שלו, ולאחר שנים של הנאה מסיווג שהביא להוזלת דמי הביטוח. בית הדין מציין כי נראה כי המוטיבציה של המערער לשנות את סיווגו נובעת מרצונו להגדיל את קצבת נפגעי העבודה שלו, ולא משינוי נסיבות של ממש. לפיכך הערעור נדחה.