ת"א 32969-04-11

תקציר

התובע, שהיה בעל עסק לשטיפת מכוניות, תבע את הנתבע, את עובדו הקטין ואת קרנית, הקרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה כאשר הנתבע פגע בו עם רכבו של לקוח בעת שנהג ללא רישיון. הנתבעים טענו כי התובע אינו זכאי לפיצוי משום שהיה בעל הרכב ואיפשר לנתבעת לנהוג בו ללא כיסוי ביטוחי, דבר המהווה חריג לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט בחן את נטל ההוכחה ומצא כי על התובע להוכיח את זכאותו לפיצויים וכי הנתבעים הציגו די ראיות כדי להעביר את הנטל אל התובע. השופט מצא את עדותו של התובע בלתי משכנעת ומגמתית, בעוד שעדותו של הנתבע הייתה רהוטה ואמינה. הראיות, לרבות צילומי האירוע, תמכו בגרסתו של הנאשם לאירועים, שבית המשפט מצא אותה אותנטית. השופט הגיע למסקנה כי הנתבעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם וכי התובע איפשר לנתבע לנהוג ברכב, ביודעו שאין לו רישיון. מאחר והתובע היה הבעלים של הרכב והתיר לנתבעת לנהוג בו ללא ביטוח, חל החריג, והתובעת לא הייתה זכאית לפיצוי מכרנית. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לכל נתבע 5,000 ₪ הוצאות ושכר טרחה.