פש"ר 45742-04-13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להכריז על חייב כפושט רגל ולדחות את הבקשה האמורה על ידי בית המשפט. מטרתם העיקרית של הליכי פשיטת רגל היא לסייע הן לנושים והן לחייבים; נושים שלא הצליחו לגבות את חובותיהם, וחייבים שאינם מסוגלים לפרוע את חובותיהם וזקוקים לעזרה בחזרה ליציבות כלכלית. על מנת להתקבל, בקשה לפשיטת רגל חייבת להיעשות בתום לב. בית המשפט מצא כי החייב לא פעל בתום לב בבקשתו. הראיות הראו כי החייב העביר את עסקיו לחתנו במטרה להתחמק מנושים, עסקה שהייתה חסרת שקיפות וכללה גרסאות סותרות של התמורה ששולמה. כמו כן, החייב לא סיפק דוחות ולא שיתף פעולה באופן מלא עם בעלי תפקידים במהלך הליכי פשיטת הרגל. חוסר תום הלב, יחד עם אי עמידה בחובות דיווח, הביאו את בית המשפט לדחות את בקשת החייב. ההחלטה הושפעה גם ממקורו החדש יחסית של החוב, שהבדיל את המקרה הנוכחי ממקרים קודמים שבהם מדובר בחובות ישנים יותר. משכך, קבע בית המשפט כי יש לדחות את בקשת החייב להכרזת פשיטת רגל, הסיר את המגבלות שהוטלו עליו במהלך ההליכים (למעט הצו האוסר עליו לצאת מהארץ, שיישאר עוד 90 יום), והורה כי הוצאות ההליך ישולמו בהתאם להנחיות היו"ר. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים המעורבים וסימן את סיום התיק.