תמ"ש 19190-07-14

תקציר

התיק עוסק במאבק משמורת בין בני זוג גרושים על בתם בת הארבע, מ.ב.ו. האם, מ.ו., מבקשת משמורת פיזית בלעדית והיתר לעבור עם הילד מצפון הארץ ליישוב ליד ירושלים, ואילו האב, מ.ב., מבקש משמורת משותפת ומתנגד למעבר. השיקולים העיקריים הם טובתו וטובתו של הילד. השופט מצדד באם, מעניק לה את המשמורת הפיזית הבלעדית ומתיר את העתקת הילד, שכן טובת הילד. גורמים מרכזיים בהחלטה כוללים: 1. האם היא המטפלת העיקרית מאז לידת הילד, ומעיסוקו של האב ומההסדרים הקודמים עולה כי הוא אינו מסוגל להקדיש מספיק זמן למשמורת משותפת. 2. מעשיו של האב, לרבות התעללות רגשית ומילולית כלפי האם, והשפעתו בקהילה הקטנה שלהם, אינם מאפשרים לאם להמשיך להתגורר בקרבת מקום. 3. דו"ח העובדת הסוציאלית ועדותה המהימנה של האם תומכים במהלך שכן הוא מציע לאם מערכת תמיכה ומסייע לה להימלט מהסביבה הרעילה. 4. חוסר נכונותו של האב לשתף פעולה ומעשיו במהלך הסכסוך הופכים את המשמורת המשותפת לבלתי ראויה. 5. המהלך יפחית את החיכוך בין ההורים וייטיב עם רווחת הילד, במיוחד כאשר האם יכולה לבסס סביבה יציבה והאב עדיין יכול לממש את זכויותיו ההוריות באמצעות ביקורים. 6. גיל הילד, יכולותיו המתפתחות והצורך במסגרת יציבה תומכים אף הם בבקשת האם. 7. האב חויב לשלם את הוצאותיה המשפטיות של האם בסך 15,000 ₪. החלטה זו נעשית על מנת להבטיח את טובת הילד, ולספק לו את הסביבה היציבה והבריאה ביותר האפשרית בנסיבות העניין.