ד"מ 45939-05-22

תקציר

השאלה המרכזית בדבר שכרו הקובע של עובד הועלתה במקרה זה. התובע טען כי שכרו השעתי הוסכם על 37 ש"ח, פוצל למספר חלקים ושולם כשכר כולל, שאינו חוקי על פי חוק הגנת השכר. מנגד, הנתבעת טענה כי התוספת הגלובלית ששולמה לעובד היא תשלום חוקי ומותר עבור עבודה בשעות נוספות. בית המשפט בחן את הטענות שהוצגו ואת המסמכים שהוגשו, ופסק לטובת הנתבע. נקבע כי התוספת השעתית הגלובלית המשולמת לעובד בגין עבודה בשעות נוספות היא אותנטית, לגיטימית ולא שכר כולל, שכן היא עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה הקודמת לתשלום שעות נוספות גלובלי. תנאים אלה כוללים הסכמה ברורה ומודעת, תגמול הוגן וסביר, מעקב אחר שעות נוספות, הפרדת שכר בסיסי וגמול שעות נוספות גלובלי בתלוש המשכורת ועמידה בחקיקת מגן. כמו כן, בית הדין קבע כי ניתנה לעובד הודעה ברורה על תנאי העבודה בשפה המובנת לו, וכי ההודעה ותלוש השכר שיקפו באופן מובהק את ההסכם בין הצדדים. עוד נמצא כי לעובד שולם שכר הוגן וסביר עבור שעות עבודתו, ושכרו בפועל עלה על דרישות החוק. לפיכך, נדחתה התביעה להפרשי שכר, ושכרו השעתי של העובד חושב על בסיס שכר היסוד שקיבל, בניכוי התוספת השעתית הגלובלית. בית הדין פסק גם בתביעות אחרות שהעלה העובד, לרבות דמי הודעה מוקדמת, דמי חופשה, דמי חגים, ביטוח פנסיוני ופיצויים לפי חוק הגנת השכר. לעובד נפסקו 585 ₪ עבור ימי חופשה שלא נוצלו, ו-992 ₪ עבור דמי חגים עבור ארבעה ימים. עם זאת, תביעותיו לדמי הודעה מוקדמת ולביטוח פנסיוני נדחו. העובד זנח את תביעתו לפיצויים לפי חוק הגנת השכר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וניתן לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום מיום קבלתו.