פר"ק 32206-09-16

תקציר

לבית המשפט יש שתי הצעות לרכוש את מניות המוניטין המשועבדות לבנקים. האחד מאילקורפ תמורת 106.654 מיליון שקל, והשני מדוידוביץ' תמורת 110 מיליון שקל. כונסי הנכסים תמכו תחילה בהסכם אילקורפ, אך בהמשך שינו את דעתם לטובת הצעתו המעודכנת של דוידוביץ'. עם זאת, בית המשפט החליט שלא לדון בהצעה המעודכנת הסופית של דוידוביץ' כפי שהוגשה לאחר הדיון ותפגע בלגיטימציה של הליך המכירה. עוד ציין בית המשפט כי ההצעות לא היו בעלות מבנה דומה ומגוונות בתנאים, לרבות תנאי תשלום, בטוחות, זכויות באחזקות מוניטין, חלוקת דיבידנד וחובות עובדים. בית המשפט, ככלל, נוטה לקבל את המלצות נושאי המשרה בהליכי חדלות פירעון, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. בית המשפט לא מצא כל פגם בהתנהלות הכונסים וסבר כי העדפתם את הסכם אילקורפ הייתה סבירה. בנוסף, זכה הסכם אילקורפ לתמיכת מרבית הנושים, לרבות הנושים המובטחים, והמנהל המיוחד לנכסיו של אליעזר פישמן. בית המשפט שקל גם את היתרונות שבהחזקת בעלים יחיד של מניות המוניטין לעומת הצעתו של דוידוביץ', מה שיביא למספר בעלי מניות. לכונסי הנכסים שיקול דעת רחב במימוש המניות, ובית המשפט סבר כי פתיחת סבב תמחור חדש לא תגדיל משמעותית את התמורה. העיתונאים תמכו גם בהסכם אילקורפ, שהיה גורם משמעותי בהחלטת בית המשפט. בסופו של דבר אישר בית המשפט את ההתקשרות בין כונסי הנכסים לבין אילקורפ למכירת המניות תמורת 106.654 מיליון שקל.