עפ"ס 27592-03-12

תקציר

המערערת לא הצליחה לספק נסיבות אובייקטיביות כלשהן המעמידות בספק את חוסר משוא הפנים של בית הדין האזורי, חרף החששות הסובייקטיביים שהועלו. חזקת המקצועיות והכשירות המוקנית לתובע מכלילה כי הוא יכול לבחון את הדברים ללא משוא פנים. החלטות בית הדין האזורי לדחות את בקשות המערערים לתקן את תביעתם ולהעביר את הדיון לבית משפט אחר אינן מצביעות על משוא פנים, שכן מדובר בהחלטות פרוצדורליות. זאת ועוד, טענת המערערים כי היה מקום להפסיק את ההליכים בעקבות כוונתם לערער על דחיית בקשת הפסילה אינה נופלת, שכן היא אינה נופלת לגדר המקרים החריגים המפורטים בתקנה 112ג(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. התקנה הנדונה קובעת כי משפט יכול להימשך אלא אם השופט היושב בדין החליט אחרת מטעמים ספציפיים, והמערער לא ביקש הפסקה לפי 112ג(ג). משכך, העתירה לפסילת בית הדין האזורי נדחית.