ע"פ 24457-03-15

תקציר

בפסק דין זה, שעסק ב"חוק למאבק בתופעת השכרות", בחן בית המשפט את מעשיהם של שוטרים אשר על סמך חשד סביר תפסו והשמידו אלכוהול מאנשים שלדעתם עלולים להפר את הסדר הציבורי. המערערים ערערו על חוקיות פעולות המשטרה, טענו כי לא התכוונו להפר את הסדר והטילו ספק בנחיצות השמדת האלכוהול. עם זאת, בית המשפט אישר את שיקול דעתה של המשטרה לפעול על בסיס חשד סביר, וציין כי אמצעים אלה עולים בקנה אחד עם תכלית החוק לשמור על הסדר הציבורי. עוד טענו המערערים כי השוטרים פעלו באופן פסול בכך שלא הזדהו כראוי, אך בית המשפט מצא כי גם ללא זיהוי מתאים, ידעו המערערים כי מדובר בשוטרים ולכן אין להם עילה לשבש את מילוי תפקידם. טענת המערערים בדבר שכרות שהשפיעה על מעשיהם נדחתה, בין היתר משום שטענו קודם לכן כי אינם שיכורים. בית המשפט הדגיש כי כל מחדל של קצינים בשיקול הדעת או בזיהוי אינו נותן לגיטימציה להתנהלות המערערים בהפרעה לשוטרים. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי המערערים זכאים להגן על מעשיהם בשל התנהגותם הפסולה לכאורה של נושאי המשרה. בהתחשב בחומרת העבירות לעומת נסיבותיהם האישיות של המערערים, קבע בית המשפט כי על המערער מס' 1 לעמוד בפני הרשעה וגזר דין בשל התנהגותו המפריעה ואיומיו על שוטרים. עם זאת, לגבי המערער מס' 2, שהפגין מעורבות פחותה והודה במעשים פסולים, החליט בית המשפט להימנע מהרשעה, תוך שהוא משקף איזון בין האינטרס הציבורי לבין סיכויי השיקום של הפרט. בסופו של דבר, הערעורים נדחו באופן חלקי, תוך אישור נקיטת אמצעי משמעת כלפי המערער מס' 1 ועם זאת הקלה במערער מס' 2 בתנאים שקבע בית הדין.