ת"ט 11069-12-22

תקציר

המבקש ביקש להאריך את המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר חוב ולקבל רשות להגן על ההוצאה לפועל. הבקשה הוגשה יומיים לאחר המועד האחרון. המבקש טען כי האזהרה לא הוגשה כדין וכי קיימת סיבה מיוחדת להארכת המועד. בית המשפט דחה את טענת המבקש בדבר מסירת האזהרה, אך קיבל את הטענה כי היה טעם מיוחד לשיהוי, בהתחשב באיחור הקצר, בסיכויי ההצלחה בהתנגדות ובהתנהלות המשיב גם בהגשת תגובה מאוחרת. לפיכך ניתנה למבקש ארכה. אשר למתן רשות ההגנה, מצא בית המשפט כי המבקש הוכיח הגנה לכאורה מפני שטר החוב והסכום הנדרש, וכן לגבי עסקת הבסיס וקיומו של חוב. בית המשפט ציין גם פגמים בדמות השטר וחוסר יכולתו של המשיב להסבירם. המבקש שכנע בטענותיו כי סכום שטר החוב הנטען אינו מעוגן בראיות מספיקות וכי יש צורך בבחינת נסיבות עריכת ההסכם. לפיכך, ניתנה למבקש רשות להתגונן. בית המשפט הכריע גם בבקשת המבקש לבטל את הסעדים הזמניים של עיקולים על נכסיו וצו המעכב את יציאתו מהארץ. בית המשפט מצא כי טענות המשיב אינן מספקות ואינן עקביות, בעוד שטענות המבקש היו משכנעות בחלקן. לפיכך הורה בית המשפט כי רק עיקולים עד סכום של מיליון שקל יישארו על כנם, יחד עם הבטוחות הקיימות במסגרת ההסכם. המשיב נדרש להודיע על שווי הבטוחות והעיקולים שברצונו לשמור בתוך 20 יום, אחרת יבוטלו כל העיקולים ויישארו רק הבטוחות. גם הצו המעכב את יציאתו של המבקש מן הארץ בוטל, שכן המשיב לא הביא ראיות מספיקות לכך שהמבקש מתכוון לעזוב את הארץ לצמיתות. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו.