ע"פ 7860/10

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להרשיע את אלפסי בסיוע לגניבת מונית בה נהג עבור הבעלים. ההרשעה התבססה בעיקר על שלוש ראיות נסיבתיות: אלפסי העביר את המפתח ששימש לגניבה לשותף אחר, חזיזה; תקשורת טלפונית של אלפסי עם חזיזה המעידה על מעורבותו בגניבה; ודבריו והתנהגותו של חזיזה המעידים על שותפותו של אלפסי לפשע. שופטי הערעור מגיעים למסקנה כי ממצאיו של בית המשפט המחוזי אינם מבוססים על קביעת מהימנות ברורה של עדות הבעלים, אלא על הנחות הגיוניות בדבר המניע שלו לשלוח את ידו במוניתו. הם קובעים כי שאלת המפתח - האם היה מפתח אחד או שניים - לא נענתה באופן סופי, ומטילים ספק בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי אלפסי זיהה בוודאות את המפתח ששימש לגניבה במהלך חקירתו. השופטים מטילים ספק גם בפרשנותו של בית המשפט המחוזי לתקשורת הטלפונית בין אלפסי לחזיזה ביום הגניבה, ובהתנהגותו ובהתבטאויותיו של חזיזה במהלך האירוע. הם מוצאים כי כל קביעה ששימשה להרשעתו של אלפסי אינה חד-משמעית, והתמונה הראייתית הכוללת אינה מצליחה להוכיח את אשמתו מעבר לספק סביר. לכן, הם פוסקים לטובת זיכויו של אלפסי.