ע"א 10780/08

תקציר

הערעור מתייחס לבעלות במניות בחברה, השנויה במחלוקת בין חברה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים, Realit Consulting Limited (המערערת), לבין נושיה של קרן גידור שקרסה בניהולו של מר אדריאן דוידסקו (המשיב מס' 2). בחודש יוני 2006 התקשרה המערערת עם המשיבה מס' 2 בהסכם לרכישת מניות בכורה בחברה אחרת, אינסייטיקס בע"מ (המשיבה מס' 3), תמורת 500,000$ והתחייבות למנות את דוידסקו כמנהל השקעות. המניות הועברו למערערת, אך מחיר הרכישה הופקד בחשבונו האישי של דוידסקו. ההסכם כלל סעיף ביטול ל-60 יום ואופציה ל-24 חודשים למשיב מס' 2 לרכוש מחדש את המניות תמורת 1.5 מיליון דולר. בית המשפט המחוזי מצא כי העסקה, על אף היותה מכירה כלפי חוץ, הייתה במהותה עסקת משכון מוסווית, ועל כן המערערת לא הייתה הבעלים החוקיים של המניות. היא ביססה מסקנה זו על הרקע שקדם להסכם, תנאי ההסכם ונסיבות ביצועו, לרבות העובדה שהתמורה שולמה לחשבונו של דוידסקו ולא לחשבונו של המשיב מס' 2. המערערת טענה כי שגה בית המשפט המחוזי בסיווג העסקה כעסקת משכון, וכי הצדדים התכוונו למכור. המשיבים טענו כי סיווגו של בית המשפט המחוזי היה נכון. השופט ג'ובראן קבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מקובל וכי יש לדחות את הבקשה לפסק דין הצהרתי. הוא הסביר כי סעיף 2(ב) לחוק המשכון חל על כל עסקה שנועדה לשעבד נכס כבטוחה, יהא שם העסקה אשר יהיה. במקרה הנוכחי, מדובר ב"מכירה חוזרת", שאמנם מעבירה את הבעלות במניות לקונה, אך היא במהותה עסקת שעבוד. כך עולה מההיגיון העסקי שעמד בבסיס העסקה, הנסיבות שקדמו לה ומפרטי ההסכם, המגבילים את זכויותיה של המערערת במניות. מטרת העסקה הייתה להעמיד לדוידסקו הלוואה אישית ולהבטיח את פירעונה באמצעות המניות כבטוחה. לפיכך, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המערערת אינה הבעלים החוקיים של המניות. השופטת נאור הסכימה כי יש לדחות את הערעור, תוך שהיא מדגישה כי החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על נסיבותיו המיוחדות של המקרה ולא הביעה עמדה באשר לתחולת סעיף 2(ב) לחוק המשכון על עסקאות "מכירה חוזרת" בכלל. הערעור נדחה.