עע"מ 5409/18

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בשאלה האם איחור התשלום של המשיב בארבעה ימים היווה פגם מהותי המצדיק את ביטול הצעתו הזוכה במכרז. בית המשפט הדגיש את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בהחלטות ועדת מכרזים, אלא אם כן ההחלטה אינה חוקית או מתקבלת באופן בלתי סביר. היא הדגישה את עקרון השוויון בדיני המכרזים, תוך הבחנה בין פגמים טכניים לליקויים מהותיים. פגם מהותי, הפוגע בשוויון או בתחרות הוגנת, מחייב בדרך כלל ביטול הצעה. איחור התשלום של המשיב נחשב לפגם מהותי שכן הוא נוגד את תנאיו הברורים של המכרז, ובכך פוסל את זכייתו. בית המשפט התייחס לחריג הצר שנקבע בפרשת "שריקי", לפיו עיכובים מנהליים של הרשות גרמו בחלקם לשיהוי, ואפשרו הקלות המבוססות על הגינות. עם זאת, במקרה זה התנאים היו מפורשים, והשיהוי נבע אך ורק מפיקוחו של המשיב. משכך, אושרה החלטת ועדת המכרזים לבטל את הזכייה, שכן האיחור בתשלום היה משמעותי דיו כדי לפגוע בעקרונות היסוד המסדירים מכרזים. בית הדין התייחס גם לסוגיות פרוצדורליות, וציין כי עיכוב הערעור המשפטי של המשיב יכול היה להצדיק פיטורים. השופט מ' מזוז הדגיש כי תנאיו המפורשים של המכרז מחייבים ביטול בגין פיגור בתשלומים, דבר המחזק את השמירה על השוויון והתחרות. השופט נ' הנדל הצטרף לפסק הדין והוסיף תובנות באשר לתפקידה הנתון לשיקול דעתה של ועדת המכרזים. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המערערים, תוך שמירה על חשיבות ההקפדה על כללי המכרז להבטחת הגינות וטוהר המידות במכרזים פומביים.