עת"מ 4382/07

תקציר

חברה, העותרת, ביקשה לשנות את ייעודה של חלקת קרקע הצמודה לכביש מס' 2 משימוש חקלאי לשימוש בתחנת דלק ושירותי דרך. הקרקע המדוברת הוגדרה כאזור בעל רגישות נופית וסביבתית גבוהה. התוכנית הוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף הכרמל, שאישרה אותה בכפוף לתנאים מסוימים, לרבות אישור הוועדה לשמירה על שטחים חקלאיים ושטחים פתוחים. ועדה זו סירבה לתת את אישורה, מה שהוביל את העותר להגיש ערר לוועדת הערר לקרקע חקלאית ושטחים פתוחים. ועדת הערר דחתה את הערר, בנימוק של ייעוד הקרקע ואי עמידה של התכנית בתוכניות מתאר מסוימות. העותר טען כי יש לבטל את החלטת ועדת הערר משום שהיא חרגה מסמכות הוועדה וכי התכנית משרתת את האינטרס הציבורי. בנוסף, טען העותר כי הוועדה פירשה באופן שגוי את תכניות המתאר הרלוונטיות וכי החלטת הוועדה המקומית היא סופית ולא ניתן לבחון אותה מחדש. ועדת הערר דחתה טענות אלה והדגישה כי החלטתה מצויה בתחום סמכותה ומבוססת על שיקולים תכנוניים תקפים. היא טענה כי התכנית אינה תואמת את תכניות המתאר הרלוונטיות וכי טענות העותר נגעו במידה רבה לעניינים תכנוניים שבהם שיקול דעתה של הוועדה הוא סופי. בית המשפט הסכים עם החלטת ועדת הערר וציין כי היא סבירה ומבוססת על טעמים תקפים. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי פרשנות תקנות התכנון היא בעיקרה עניין של שיקול דעת מינהלי, שאין להקל בו ראש. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות המשפט של המשיב.