עפ"ת 25448-05-22

תקציר

במקרה דנן, נדחתה בקשת המערער להישפט בגין עבירת קנס לאחר המועד הקבוע בחוק. המערער טען כי האיחור נבע מאי קבלת הדו"ח בזמן, שכן הוא נשלח לכתובת מיושנת שלא עדכן עם הרשויות. בית המשפט ציין את חובתו של המערער להודיע לרשויות על כל שינוי כתובת והדגיש כי מסירת הדו"ח לכתובתו הרשומה מהווה הודעה ראויה, בהתאם לתקדים המשפטי. בית המשפט ציטט פסקי דין שונים, שקבעו כי חזקת המסירה חלה בעת שליחת דואר לכתובת הרשומה, ומעבירה את הנטל אל הנמען להוכיח אי קבלה בשל נסיבות שאינן תלויות בו. למרות טענות המערערת ותעודת המסירה החלקית, מצא בית המשפט את חזקת המסירה לגיטימית ובלתי מעורערת, מחוזקת בפלטי מחשב משלימים המאשרים את רצף ניסיונות המסירה. המערער לא הביא ראיות לשיבושים בדואר ולא הסביר את האיחור בהגשת בקשתו למשפט. בנוסף, הטענות שהועלו על כך שלא היה הנהג בעת ביצוע העבירה לא היו מספקות ולא משכנעות. משכך, בית המשפט לא ראה עיוות דין בדחיית טענות המערערת ועל כן דחה את הערעור, ובכך חיזק את החשיבות של שמירה אחראית על רישומי כתובות עדכניים מול הרשויות ועמידה בדרישות פרוצדורליות.