ת"א 9106-02-08

תקציר

התובעים, צאצאי המתיישבים בכפר ורבורג, ביקשו לרשום את הקרקעות שנרכשו על שמם. לטענתם, משפחותיהם רכשו את הקרקעות בשנות ה-30 מאגודת אמיקה (AMICA), שלא רשמה את הקרקעות על שמם. הנתבעים כללו את מדינת ישראל, הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) ומושב עובדים התיישבות שיתופית בע"מ (האגודה). התובעים ביססו את תביעתם על שלוש קבוצות רישום בכפר: הקבוצה הראשונה כללה קרקעות שהיו רשומות על שם אמיקא אך בהמשך הוכרזו כנכסי נפקדים והופקעו על ידי המדינה; הקבוצה השנייה כללה קרקעות הרשומות על שם קק"ל אנגליה; והקבוצה השלישית כללה את אדמות הפרדס המשותף, שנרשמו על שם עמי"א והועברו לקק"ל. בית המשפט דחה את התביעה לאחר שמצא כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. חוזי הפשרה שהציגו התובעים לא הצביעו על כך שהמתנחלים קיבלו זכויות בעלות, אלא רמזו כי הוענקו להם זכויות חכירה או שימוש. יתר על כן, התנהגותם של המתנחלים ושל אמיק"א הצביעה על כך שלמתנחלים לא הוענקו זכויות בעלות. עוד קבע בית המשפט כי התובעים לא הוכיחו כי כל המתנחלים חתמו על אותם חוזי פשרה ולא שילמו את מלוא התמורה על פי אותם חוזים. בנוסף, ציין בית המשפט כי קבלת טענת התובעים עלולה ליצור אי שוויון בין חברי העמותה, ולהפוך את אכיפתה של טענה כזו לבלתי צודקת. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים סכום מופחת של הוצאות ושכר טרחת עורך דין.