עע"מ 2330/21

תקציר

בהחלטת בית המשפט נותחו הערעורים של משרד העבודה והעירייה על חובות ארנונה. הסוגיה העיקרית נסובה סביב סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, המתווים חובות מס וחריגים לבעלי נכסים ולמחזיקים בהם. בדרך כלל, ארנונה מוטלת על "הבעלים" של נכס. עם זאת, הפקודה קובעת סעיפי חדלות פירעון המאפשרים למחזיקים המקוריים להשתחרר מחבויות מס נוספות אם ימסרו הודעה בכתב על הפסקת החזקת הנכס. אם לא תינתן הודעה, האחריות נמשכת. למרות עמדתו הקודמת של השופט דנציגר, לפיה ההגינות צריכה להניע את הרשויות המקומיות להכיר לעתים בשינויים בהחזקת נכסים ללא הודעה רשמית, ההרכב חלק על כך, וקבע כי הודעה חיונית להפסקת אחריות. פסק הדין הנוכחי הבהיר כי הן הרשומים והן המחזיקים בפועל עשויים לשאת בו זמנית באחריות מס. יש לציין כי העירייה יכולה לבחור לגבות מיסים מכל אחד מהצדדים, ללא היררכיה או צו שיחייבו אותה לרדוף אחד לפני השני. אחריותו של המחזיק המקורי נותרת בעינה עד למתן הודעה רשמית, המגשימה את תכלית סעיפי חדלות הפירעון על ידי פישוט גביית המסים והקלה על עיריות מאימות אקטיבי של המחזיקים. בית המשפט דחה את ערעור משרד העבודה, שהסתמך על חזקת ידע של העירייה בשל אינטראקציות עם מחלקות אחרות בעירייה, כהוכחה לא מספקת. בינתיים התקבל ערעור העירייה, בניגוד להחלטת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה מאמצי הגבייה צריכים להתמקד קודם כל במחזיק בפועל. ההחלטה מדגישה את שיקול הדעת של העירייה בבחירה את מי לתבוע בגין חובות מס ופסיקת הוצאות לעירייה כנגד משרד העבודה ומפעיל המועדון.