בש"פ 4357/05

תקציר

הערעור הוא תגובה להחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה את בקשת המערער לעיין בחומרי חקירה מסוימים לפי חוק סדר הדין הפלילי. המערער נעצר במעבר הגבול בין ישראל לירדן כשברכבו נמצאה כמות משמעותית של הרואין וקוקאין, בעקבות מידע מודיעיני שהצביע על כך שברכב הוטמנו סמים. אדם נוסף, יוסף אל-עובייד, נעצר גם הוא אך שוחרר מאוחר יותר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, לצד חשוד שלישי, סאבר אסד. המערער הודה ביבוא סמים אך טען להגנת הצורך, תוך שהוא מצטט איומים מצד אדם בשם מוחמד אבו סלים בירדן, וציין תקיפת נשק לכאורה על משפחתו לאחר מעצרו. בערר ביקש גישה למסמכי חקירה, פעילות משטרתית הנוגעת לחשודים אחרים ופרטים על מחדלי חקירה שהשפיעו על הגנתו. עם זאת, התביעה טענה כי המסמכים הפנימיים שהתבקשו אינם נחשבים לחומר חקירה. בית המשפט סקר מקרים ותקדימים דומים, וקבע בין היתר כי אם פעולות מסוימות שננקטו במהלך החקירה לא תועדו, על המשטרה לתעד אותן בדיעבד כחומר חקירה. עם זאת, מסמכים פנימיים הנוגעים להחלטות התביעה הוגדרו כבלתי ניתנים לעיון על ידי ההגנה. בנוסף, הערעור ביקש לוחות זמנים מודיעיניים ספציפיים, תקשורת מיורטת ותוצאות בדיקות רכב. בית המשפט הסכים למסור מידע מסוים, אך שמר על הסכמי סודיות קודמים. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, ואיפשר גישה מסוימת לחומרים הרלוונטיים לתיק ההגנה.