ע"ע 793/06

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור שנדון בבית משפט על דחיית תביעה לפיצויי הלנה של קבוצת עובדים נגד שלוש מועצות: המועצה הדתית יבניאל, המועצה הדתית מטולה והמועצה המקומית עילבון. העובדים טענו כי המועצות לא סיפקו הוראות כדין לקרן ההשתלמות של עובדיהן. בית המשפט המחוזי דחה בעבר את התביעה, בנימוק של הערכות לא מדויקות של הסכומים הנתבעים. עם זאת, בית הדין לערעורים מצא כי שגה בית הדין האזורי בהחלטתו, שכן הימנעותם של המשיבים ממסירת פרטי עובדים מעודכנים תרמה לאי דיוק התביעה. עם זאת, ערכאת הערעור הגיעה גם למסקנה כי הפחתת הפיצוי של הלנה, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, אינה מוצדקת. ערכאת הערעור הלכה בעקבות תקדים שנקבע לאחרונה בפרשת מרכנתיל, שטען כי לבית המשפט יש סמכות להפחית את הפיצוי של הלנה, במיוחד לאור המשבר הכלכלי שאליו נקלעו הרשויות המקומיות. פסק הדין בעניין מרכנתיל נתן עדיפות לאיזון בין הרתעה לבין הימנעות מעומס כלכלי נוסף על הרשויות המקומיות המתקשות. לפיכך, הערעור נדחה, שכן בית המשפט ראה בהטלת פיצוי הלנה מלא גזירה קשה שעלולה להזיק. במקום זאת, חויבו המועצות הדתיות והמקומיות לשלם סכום מופחת בשכר טרחת עורך דין לעובדים, כאשר כל מועצה תשלם 10,000 שקל בתוספת מע"מ בתוך שלושים יום. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ובית המשפט ראה בהתנהלות המשיבים, שהתאפיינה בהיעדרם ואי הגשת כתב הגנה, כחמורה.