ת"א 44744-09-22

תקציר

השופטת בחנה ביסודיות את המסמכים שהוצגו בתיק זה והחליטה לקבל את בקשת החוק, מה שהוביל לדחיית התביעה. החלטת השופט מתבססת על מספר גורמים. ראשית, טענותיהם הקודמות של התובעים סתרו את טענתם הנוכחית, שכן הם טענו באופן עקבי לחזקה בנכס בהליכים קודמים. שנית, טענת המרמה שהציגו התובעים לא הייתה משכנעת. פסק הדין שהורה על פינויים לא היה מטעה, שכן התובעים טענו לחזקה בנכס בישיבות קודמות בבית המשפט. בנוסף, הצגת העובדות על ידי התובעים הייתה סותרת, שכן חלקם הצהירו כי אינם מתגוררים בנכס שעל בעלותו הם חולקים. השופט הדגיש גם את דוקטרינת ההשתק השיפוטי, המונעת מצדדים לטעון טענות סותרות בהליכים שונים או מאוחרים. הדוקטרינה נועדה לקיים את עקרון ההתדיינות בתום לב והיא חלה במקרה זה, שכן טענותיהם הנוכחיות של התובעים סתרו את עמדותיהם הקודמות. יתר על כן, טענת המרמה לא נתמכה בראיות מוצקות, ונימוקי התובעים לא התקבלו. השופט הגיע למסקנה כי יש להיעתר לבקשה לדחות את התביעה על הסף, ולפנותו את הנכס, ופסק לנתבע 8,500 ₪ הוצאות והוצאות משפט והוצאות משפט.