בר"ע 32693-06-22

תקציר

בית הדין לעבודה קיבל את ערעורו של עובד ושינה חלקית את פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין שכר שלא שולם והטבות ממעסיקו לשעבר. העובד הגיש תחילה תביעה בגין שכר והטבות שונות שלא שולמו, לרבות גמול שעות נוספות, פיצוי בגין ימי חופשה שלא נוצלו ודמי הודעה מוקדמת. בית הדין האזורי פסק לטובת העובד בחלק מהנושאים אך לא באחרים. הן העובד והן המעסיק הגישו ערעורים לבית הדין לעבודה. בית הדין לעבודה נעתר לבקשת העובד לחופשה לצורך ערעור וקיבל את ערעורו בחלקו. השופטים הסכימו עם העובד כי בית הדין האזורי ייחס להם בטעות ויתור על תביעתם לגמול שעות נוספות בנוגע לרכיב מסוים בשכרם המכונה "התמורה הפנסיונית". בית הדין לעבודה קבע כי רכיב זה אכן היה חלק משכר הבסיס של העובד וכי הוא זכאי לגמול שעות נוספות בגין חלק זה. לעובד נפסק גמול שעות נוספות בסך 4,053 ₪. בית הדין פסק גם לטובת העובד בנוגע לתביעתו לפדיון ימי חופשה שלא נוצלו. העובד עבד במשרה מלאה, שישה ימים בשבוע, במשך שלוש שנים ועשרה ימים, והמעסיק שילם רק עבור 36.15 ימי חופשה. על פי החוק, העובד היה זכאי ל-41.5 ימי חופשה, ולכן נפסקו לו 1,694 ₪ עבור פדיון ימי החופשה שלו. טענה נוספת בנוגע לחוק הודעה לעובד נדחתה, שכן בית הדין הסכים עם קביעת בית הדין האזורי כי ההודעה נמסרה לעובד באנגלית, וטענתם כי ההודעה הייתה צריכה להיות בשפת האם שלו הועלתה מאוחר מדי בסיכומים. ערעור המעסיק נדחה ברובו. טענתם בדבר הודעה מוקדמת נדחתה מאחר שבית הדין לעבודה תמך בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לפיה העובדת נתנה הודעה מוקדמת של 30 יום על התפטרותה. גם טענת המעסיק בדבר דמי החג נדחתה שכן העובד עבד שישה ימים בשבוע, והתשלום עבור החג שנפל ביום שישי היה מוצדק. באשר להפרשי הביטוח הפנסיוני, אישר בית הדין את פסק דינו של בית הדין האזורי, שכן "התמורה הפנסיונית" אכן הייתה חלק משכרו של העובד. לבסוף, הסכים גם בית הדין לעבודה עם החלטת בית הדין האזורי שלא לפסוק הוצאות משפט לעובד. בעקבות זאת חויב המעסיק לשלם לעובד תוספת של 5,747 ש"ח, כולל הפרשי הצמדה וריבית, בגין גמול שעות נוספות וימי חופשה שלא נוצלו. כמו כן חויב המעסיק לשאת בהוצאות המשפט של העובד, בסך 3,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ויימסר להם בכתב.