בש"פ 6599/10

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לשחרר את הנאשם לשיקום בקהילה טיפולית, בטענה כי נשקפת ממנה סכנה גדולה לציבור. לנאשם אישומים רבים של שוד וניסיון שוד תוך כדי מאסר על תנאי, ועברו הפלילי כלל עבירות אלימות. המדינה טענה כי ניסיונות השיקום הקודמים של הנאשם נכשלו וכי אין ערובה להשתתפותו המוצלחת הפעם, במיוחד נוכח פרק הזמן הקצר שבין שחרורו מעבירות קודמות לבין ביצוע העבירות הנוכחיות. זאת ועוד, טענה המדינה כי שלב המשפט אינו העיתוי המתאים לשיקום, וכי יש לבחון אותו בשלב גזר הדין. מנגד, הדגיש בא כוח הנאשם את נסיבותיו הקשות, התמכרותו ונכונותו הכנה לעבור גמילה הפעם. לטענת הפרקליטות, נסיבות המקרה מצדיקות את שחרורו של הנאשם לשיקום, שכן זו תהיה ההזדמנות הראשונה שלו לקבל טיפול ארוך טווח בקהילה סגורה. לאחר ששקל את שני הצדדים, הסכים בית המשפט עם המדינה כי החריג לכלל השיקום בשלב גזר הדין אינו חל במקרה זה. ניסיונות הגמילה הקודמים של הנאשם לא צלחו, ונכונותו הנוכחית נראתה לא כנה, במיוחד לאור הספקות שהובעו בתסקיר שירות המבחן. זאת ועוד, פרק הזמן הקצר שבין שחרורו של הנאשם לבין ביצוע עבירות חדשות, לצד עונשי ההשעיה התלויים ועומדים, לא אפשרו את שחרורו. בית המשפט אמנם הכיר במצוקתו של הנאשם וביתרונות השיקום, אך הגיע למסקנה כי הנסיבות הנוכחיות אינן מצדיקות חריגה ולכן הורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים.