ת"א 16794-07-25

תקציר

## ניתוח משפטי: בקשה לביטול פסק בורר - מ.מ.ש מלונות בוטיק בע"מ נ' חוות צנובר בע"מ **מבוא** החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתנה על ידי כבוד השופט יוסי טורס, דנה בבקשה לביטול פסק בוררות ראשון, אשר ניתן עוד ביום 27.10.2021. הבקשה הוגשה באיחור ניכר, ובהצמדה אליה הוגשה בקשה להארכת מועד. הלכה למעשה, ההחלטה דוחה את הבקשה על שני חלקיה, תוך ביסוס הדחייה על שורה של טעמים דיוניים ומהותיים. **הרקע העובדתי וההליכים המשפטיים** הצדדים, מ.מ.ש מלונות בוטיק בע"מ (להלן: "המבקשת") וחוות צנובר בע"מ (להלן: "המשיבה"), היו קשורים ביניהם בהסכם שכירות משנת 2018, אשר כלל מנגנון ליישוב סכסוכים באמצעות בוררות. בעקבות סכסוך שפרץ ביניהם, נחתם הסכם בוררות, אשר כלל אפשרות ערעור על פסק הבורר בפני בורר נוסף, בהתאם לסעיף 21א לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). פסק בוררות ראשון ניתן ביום 27.10.2021. שני הצדדים ערערו עליו בפני בורר נוסף, אשר ביום 9.5.2023 נתן פסק בוררות בערעור, וכן "החלטה מתקנת". ביום 29.9.2024, אישר בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ג. ציגלר) את פסק הבוררות בערעור ואת ההחלטה המתקנת, ונתן להם תוקף של פסק דין. **עיקר טענות המבקשת** המבקשת עתרה לביטול פסק הבוררות הראשון, וטענה כי רק "בימים האחרונים" נודע לה על קשרים חבריים ועסקיים שהתקיימו בין הבורר הראשון לבין המשיבה עובר לתחילת הבוררות. לטענתה, הבורר ערך אירוע פרטי ביום 23.11.2018, בו התקשרה משפחתו עם המשיבה למתן שירותי קייטרינג, ומידע זה הוסתר ממנה. המבקשת טוענת כי לו הייתה מודעת לכך, לא הייתה מסכימה למינוי הבורר. היא מבססת את טענותיה על סעיף 24(10) לחוק הבוררות (עילה לביטול פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד), תוך הדגשת עקרון תום הלב וחובת הגילוי, החלה הן על הבורר והן על המשיבה. בנוסף, טענה המבקשת לביטול הסכם הבוררות מכוח סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בשל טעותה שלא הייתה מודעת לקשרי הבורר. **עיקר טענות המשיבה** המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה הן מטעמים דיוניים והן לגופו של עניין. מטעמים דיוניים, טענה כי המבקשת עותרת לביטול פסק הבוררות הראשון בלבד, בעוד שלא נטענו טענות כלפי פסק הבוררות בערעור. לפי סעיף 21א(ב) לחוק הבוררות, פסק הבוררות בערעור הוא ה"פסק" המחייב. עוד נטען כי העובדות הנטענות היו ידועות למבקשת עוד בשנת 2020, כפי שהובהר על ידי הבורר עצמו, וכי טענה זו אף נטענה בהודעת הערעור אך נזנחה. לבסוף, טענה המשיבה כי בקשתה של המבקשת להארכת מועד, שהוגשה בשנת 2024, לא התקבלה, ופסק הבוררות אושר, ולכן אין מקום להסתמך על אותן עובדות ואותה עילה לבקשה חדשה. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי אין ממש בטענות המבקשת. הבורר לא מונה על פי הצעת המשיבה, אלא על ידי יו"ר ועד מחוז חיפה בלשכת עורכי הדין. הקשר היחיד שהתקיים היה התקשרות של אמו של הבורר עם המשיבה לשירותי הסעדה לאירוע משפחתי, אך זו התקיימה לפני תחילת הבוררות, לא הייתה קשורה לבורר עצמו, ומאז לא התקיים כל קשר נוסף. הבורר גילה את העובדות הללו בשנת 2020, והמבקשת הסכימה להמשך ניהול התיק בפניו. **ניתוח משפטי והכרעת בית המשפט** בית המשפט דוחה את הבקשה, תוך ביסוס ההחלטה על מספר טעמים עיקריים: 1. **מעמדו של פסק הבוררות בערעור**: בית המשפט מדגיש כי פסק הבוררות הראשון "נבלע" בפסק הבוררות בערעור, בהתאם לסעיף 21א(ב) לחוק הבוררות. משאושרו פסק הבוררות בערעור וההחלטה המתקנת, אינו ניתן עוד להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות הראשון, אלא רק במקרים חריגים. 2. **עילת הביטול במקרה של אישור פסק בוררות**: על פי סעיף 27(ד) לחוק הבוררות, גם לאחר אישור פסק בוררות, ניתן לבקש את ביטולו רק על פי עילה המנויה בסעיף 24(10) לחוק (עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד). במקרה שלפנינו, בו ניתנה זכות ערעור, רשימת העילות אף מצומצמת יותר ומתמקדמת בסעיפים 24(9)-(10) לחוק. 3. **מועד הגשת הבקשה להארכת מועד**: בית המשפט קובע כי המבקשת ידעה על העובדות המהוות בסיס לבקשה (קשרי הבורר עם המשיבה) כבר בשנת 2020, ולא "בימים האחרונים" כטענתה. לפי סעיף 27(ב) לחוק הבוררות, מניין 45 הימים להגשת בקשת ביטול על פי סעיף 24(10) מתחיל מיום גילוי העובדות. המבקשת השתהתה כחמש שנים בהגשת הבקשה, ועל כן, גם אם הייתה נדרשת הארכת מועד, היא לא הייתה מוצדקת. 4. **השתק ומניעות**: המבקשת ידעה על העובדות הרלוונטיות כבר במהלך ניהול הבוררות, ואף הסכימה להמשך ההליך בפני הבורר לאחר שזה מסר גילוי נאות. בכך, היא השתיקה עצמה מלטעון טענות אלו לאחר שהפסידה בבוררות. בית המשפט מפנה לפסיקה מנחה בנושא, לפיה השתתפות בהליכי בוררות תוך ידיעת נסיבות העלולות להקים עילה לפסלות הבורר, משתיקה את הצד מלטעון טענה זו בדיעבד. 5. **חוסר תום לב דיוני**: המבקשת העלתה את הטענות בערעור, אך הדבר לא סייע לה. כעת, כאשר היא מנסה להגיש בקשה נוספת לבית המשפט על בסיס אותן טענות, בית המשפט רואה בכך התנהלות דיונית חסרת תום לב, אשר גורמת לכפל הליכים ולחוסר יעילות. 6. **העדר עילה לביטול הסכם הבוררות**: בית המשפט דוחה גם את הטענה לביטול הסכם הבוררות מכוח חוק החוזים, מכיוון שהטענות לעיל בדבר אי-גילוי ואי-הסכמה למינוי הבורר, אינן עומדות בפני עצמן. בנוסף, יש להעלות טענות אלו במסגרת הליכי הבוררות ולאחר מכן, ככל שהן נדחות, להגיש ערעור. **עקרונות משפטיים וחידושים** ההחלטה מדגישה מספר עקרונות משפטיים יסודיים בתחום הבוררות: * **עליונות הסכמת הצדדים**: חוק הבוררות מבוסס על הרצון לכבד את הסכמתם החוזית של הצדדים, לרבות בכל הנוגע להגדרת הליכי הערעור והביקורת השיפוטית. * **תפקיד בית המשפט כמפקח**: בית המשפט אינו אמור להחליף את הבורר ולדון מחדש בעובדות, אלא לבחון את תקינות ההליך, בהתאם לעילות המנויות בחוק. * **חובת הגילוי של בורר**: בורר חב חובת גילוי נאות, אשר נועדה להבטיח את חזקת חפותו ואת אמון הצדדים בו. אי-גילוי של מידע רלוונטי עלול להוות עילה לביטול פסק בורר. * **תום לב דיוני**: הצדדים להליך בוררות, כמו גם הבורר עצמו, חבים חובת תום לב. התנהלות המהווה ניצול לרעה של הליכי בוררות, כגון הגשת בקשות סרק או כפל הליכים, תידחה. * **השתק ומניעות**: צד אשר ידע על נסיבות העלולות להקים עילה לפסלות בורר, והמשיך בהליך הבוררות ללא מחאה, מושתק מלטעון טענה זו בדיעבד. **חידושים והבהרות בפסיקה:** 1. **הבהרה בנוגע ל"בליעת" פסק הבוררות הראשון בפסק הבוררות בערעור**: הפסיקה ממשיכה להדגיש את עקרון "בליעת" פסק הבוררות הראשון בפסק הבוררות בערעור, בהתאם לסעיף 21א(ב) לחוק הבוררות. הדבר מחזק את הוודאות המשפטית ומצמצם את האפשרויות לערעור כפול. 2. **הפרדה בין עילות הביטול לפי סעיפים שונים בחוק**: ההחלטה מבהירה את ההבדלים בין עילות הביטול השונות, במיוחד לאחר אישור פסק בוררות, תוך הדגשת הרלוונטיות של סעיף 24(10) לחוק. 3. **חשיבות מועד הגילוי וההשלכות הדיוניות**: ההחלטה מדגישה כי ההליך המשפטי אינו סובל דיחוי, וכי יש להגיש בקשות לביטול פסק בורר במועד, בהתאם לכללים הקבועים בחוק. השתהות בלתי מוסברת, כמו במקרה זה, מובילה לדחיית הבקשה. 4. **המשמעות של הסכמה להמשך ההליך לאחר גילוי**: בית המשפט מבהיר כי הסכמה להמשך ההליך לאחר שהבורר גילה עובדות רלוונטיות, עלולה להקים השתק, גם אם הגילוי היה חלקי או לא מושלם. **מסקנה** בית המשפט דוחה את בקשת המבקשת לביטול פסק הבוררות, הן בשל טעמים דיוניים – בעיקר איחור וניצול לרעה של הליכי המשפט – והן בשל היעדר בסיס מהותי לטענות בדבר אי-גילוי. ההחלטה מחזקת את מעמדו של הליך הבוררות ואת כבודו של פסק הדין, תוך שימת דגש על חובות תום הלב והדיוק העובדתי המוטלות על הצדדים.