ע"א 14654-02-15

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה לטובת בנק לאומי ישראל, שהורה למערער לשלם 340,587 ₪ כערב לאשראי שניתן לחברה. לחברה, אור גידור בע"מ, היו שני בעלי מניות - מר יצחק אלעזר ומר רונן שפר, בנו של המערער - שהיו אחראים אישית לחובות החברה. המערער עבד בחברה משנת 2005 וחתם בשנת 2008 על כתב ערבות בסך 300,000 ₪ להבטחת אשראי לחברה. משהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה, תבע הבנק את החברה, את בעלי מניותיה ואת המערערת על סך 1,607,700 ₪. במקביל לפסקי דין שניתנו נגד החברה ורונן, הגיע הבנק להסכם פשרה עם אלעזר. המערער, שניתנה לו חופשה להתגונן, טען כי חתם על הערבות בכפייה, כי הבנק לא הודיע לו על מצבה של החברה וכי ערבותו מבוטלת. עוד טען כי הבנק ויתר על בטוחה בשווי 3 מיליון שקל הקשורה למקום מגוריו של אלעזר ולא הודיע לו על אי עמידת החברה, ובכך גרם לו נזק. בית משפט קמא פסק לטובת הבנק והביא את המערער להגיש ערעור זה. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והעדויות, אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא ודחתה את הערעור. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערער בדבר הנסיבות בהן חתם על הערבות, ידיעתו על מצבה של החברה ותוקפה של ערבותו. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערער לא יכול היה לבטל את ערבותו מרגע שננקטו פעולות להמשך פעילות החברה. באשר לוויתור הנטען על בטוחות הקשורות למקום מגוריו של אלעזר, קבע בית המשפט כי התנהלות הבנק לא גרמה לפקיעת הערבות וכי ערבות המערערת הייתה נפרדת ובלתי תלויה. בית המשפט אף קיבל את מסקנתו של בית משפט קמא כי המערערת לא הצליחה להוכיח את הנזק שנגרם עקב אי ההודעה של הבנק על אי עמידתה של החברה. טענותיו הנוספות של המערער, שלא הועלו בפני בית משפט קמא, נחשבו להרחבה בלתי מתקבלת על הדעת של ההגנה וחסרות שחר. משכך, אימץ בית המשפט לערעורים את פסק דינו של בית משפט קמא במלואו, הורה למערערת לשלם את הוצאות הערעור של הבנק ואישר את דחיית הערעור.