ת"פ 1331-01-14

תקציר

פסק הדין דן בפרוצדורה של הגשת עתירה לראיות חסויות, תוך הבחנה בין בקשה לגילוי ראיות לפי סעיף 74 לתקשי"ר לבין עתירה לגילוי לפי סעיף 46 לתקשי"ר, שהיא דרך הפעולה הראויה במקרה זה שכן מדובר במידע חסוי. השופט מקבל את עמדת התובע כי ביטול כתב האישום נגד נאשם 1 אינו מזכה אותו לבקש גילוי ראיות להגנה, אם כי הוא זכאי לקבל חומר חקירה רלוונטי לביסוס טענת אשמה בלתי סבירה. השופט בוחן גם את הדילמה הניצבת בפני התביעה בבואה להחליט אם לחשוף ראיות חסויות ואת הפגיעה הפוטנציאלית באינטרס הציבורי, וקובע כי אין לגלות מידע חסוי לנאשמים, גם אם כתב האישום בוטל כדי להימנע מחשיפתו, אם כי אין בכך כדי לפגוע בזכותם של הנאשמים לפיצוי אם יצליחו להוכיח תשתית בלתי סבירה לאשמה. השופט מורה להעביר לנאשמים חומר כלשהו, לרבות ניסיונות לשחזר צילומים והבהרה על מספר לוחית הרישוי של מכונית מיצובישי המעורבת באירוע, אך דוחה את הבקשה לחשוף פרטים של מקור משטרתי ומידע סודי אחר, שכן הדבר לא יסייע באופן משמעותי להגנה ועלול לפגוע באינטרס הציבורי. ככלל, הבקשה והעתירה נדחות, למעט חריגים מצומצמים, בשל אופיין החסוי של הראיה והנזק הפוטנציאלי שחשיפתן עלולה לגרום.