ה"פ 40561-03-12

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב מחלוקת על בעלות על זכויות יוצרים ביצירה, ובפרט האם המונח "ספר" בהסכמים בין היוצר למו"ל כולל גם ספרים אלקטרוניים (ספרים אלקטרוניים). יורשת היצירה טענה כי למו"ל אין זכויות בלעדיות לפרסם את היצירה כספר אלקטרוני, ואילו המו"ל טען כי המונח "ספר" מקיף את כל הפורמטים, כולל עותקים קשיחים וספרים אלקטרוניים. בית המשפט היה צריך לקבוע את כוונת הצדדים המעורבים בעת חתימת ההסכמים, תוך התחשבות בהתפתחויות הטכנולוגיות שלא היו צפויות באותה עת. השופט פסק לטובת יורשת היוצר, וקבע כי המונח "ספר" בהסכמים אינו כולל ספרים אלקטרוניים. פסק הדין התבסס על פרשנות לשון החוזים, בהתחשב בנסיבות בעת הביצוע ובציפיות הסבירות של הצדדים. השופטת הדגישה כי ספר אלקטרוני שונה במהותו מספר מודפס, וחוסר הבהירות של החוזים בנושא זה מצביע על כך שהצדדים לא התכוונו לכלול פרסומים אלקטרוניים. יתר על כן, לא יהיה זה סביר לחייב את בעלי הדין בתנאים חוזיים שנוסחו בנסיבות שונות בתכלית מאלה שבעת המחלוקת. בנוסף, התמורה הכוללת החד פעמית שצוינה בחוזים הצביעה על כך שהצדדים לא שקלו הוצאה לאור דיגיטלית, דבר שיכול להשפיע באופן משמעותי על מספר העותקים שיופקו. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי זכותו של המו"ל לפרסם מוגבלת לספרים פיזיים והעניק ליורשת היוצר את הזכות לפרסם את היצירה באופן אלקטרוני. פסק הדין, שהעניק סעד הצהרתי, לא השפיע על תוקפם של ההסכמים הקיימים אך הותיר את סוגיית ההוצאות המשפטיות ללא פתרון בשל אופיו הלא ברור של התיק.