ת"א 43538-05-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לתביעה שהגיש תובע שעלה לישראל מצרפת בשנת 2016 והעביר סכום כסף משמעותי לעורך דין ישראלי נתבע, ולחברה בשליטת נתבע אחר, לצורך השקעה בנדל"ן. לטענת התובעת, הכספים לא הוחזרו ואבדו עקב פעילות המרמה של הנתבעים, לרבות הלבנת הון. הנתבעים מכחישים טענות אלה. התובע תובע את הנתבעים בעילה חוזית ועשיית עושר ולא במשפט, אך התביעה העיקרית היא כנגד בנק, בטענה לרשלנות לפי פקודת הנזיקין. הבנק מואשם בכך שלא פיקח כראוי על חשבון הבנק של עורך הדין ולא מנע את העברת כספי התובע לתוכו, כנדרש בחוק איסור הלבנת הון. יש לציין כי בחשבון בוצעו עסקאות גדולות תכופות והמרות מטבע, שלטענת התובע היו אמורות להדליק "דגלים אדומים" עבור הבנק. הבנק הגיש בקשה לדחות את התביעה, תוך הסתמכות על סעיף 24 לחוק איסור הלבנת הון, המעניק חסינות למוסדות פיננסיים הפועלים בתום לב לקיים את הוראות החוק. סעיף זה קובע כי מעשים או מחדלים על פי החוק אינם מהווים הפרה של חובות משפטיות אחרות ומגנים על מוסדות מפני אחריות אזרחית. עם זאת, השופט קובע כי סעיף 24 חל על מוסדות הפועלים בהתאם לחוק ולא נועד להעניק חסינות למי שאינו ממלא את חובותיו. מאחר שתביעת התובע מבוססת על הטענה כי הבנק לא פעל כנדרש בחוק, דבר שהוביל לרשלנות ולנזקים, מסיקה השופטת כי סעיף 24 אינו מצדיק את דחיית התביעה על הסף. תחת זאת, החסינות הקבועה בסעיף זה עשויה להיות מיושמת באופן הולם יותר במקרים בהם קיימת רשלנות אגבית בביצוע דרישות החוק. כמו כן, השופטת מתייחסת לסוגיית החיסיון ואיסור הגילוי הקשורים לפעילות הבנק בהקשר של הלבנת הון. הם מבהירים כי בעוד שסעיף 12 לצו הרלוונטי אוסר על חשיפת מידע מסוים, הוא לא נועד לסכל לחלוטין טענות הקשורות ליישום החוק. השופט מדגיש כי השפעתו של סעיף זה היא במישור הפרוצדורלי ועשויה להתעורר בהמשך המשפט. בנוסף, הבנק עצמו סיפק כמה מסמכים רלוונטיים, הסותרים טענת סודיות בשלב ראשוני זה. לסיכום, השופטת דוחה את בקשת הבנק לדחות את התביעה ומורה לבנק לשלם לתובע 7,500 שקל הוצאות משפט בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ומובהר כי התיאור העובדתי שנמסר מהווה סיכום רקע בלבד ואינו מצביע על ממצאים כלשהם ביחס לטענה עצמה.