ע"מ 51358-09-19

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב ניסיון של חברה לנכות מס ערך מוסף תשומות (מע"מ) על בסיס חשבוניות שהונפקו על ידי קבלני משנה. בית המשפט פסק נגד החברה וקבע כי החשבוניות לא הוצאו כדין, והחברה לא ביצעה בדיקת נאותות באימות תוקפן של החשבוניות האמורות. על פי המבחן האובייקטיבי, החשבוניות היו בלתי חוקיות שכן הן לא ייצגו עסקאות אמיתיות – קבלני המשנה היו רק "חברות קש" ששימשו כיסוי חשבונאי. גם המבחן הסובייקטיבי לא צלח, שכן החברה לא ביצעה בדיקות יסודיות ולא חקרה מספיק את מקור השירותים. הסכמי העסקה ומסמכים אחרים שהציגה החברה נמצאו שטחיים ולא מהווים ראיות מספיקות לעסקאות לגיטימיות. בנוסף, החברה לא בדקה את עלי אבו עראם, דמות מפתח בפרשה, שזוהה כספק האמיתי של העובדים. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על החברה להוכיח את לגיטימיות העסקאות, דבר שלא עשתה. משכך, נדחה הערעור, והחברה חויבה לשלם את הוצאותיו והוצאותיו של המשיב.