ת"א 17606-04-22

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה כספית לסעד חשבונאי והצהרתי. התובע, עורך דין במקצועו, דרש תשלום מלקוחו לשעבר, הנתבע מס' 1, ומעורך דין אחר, הנתבע מס' 2, על בסיס הסכמי שכר טרחה שנחתמו עמם. התובע ייצג את הנתבע מס' 1 בתיק מורכב עד לפיטוריו לפני תום שלב ההוכחות. הסכם שכר הטרחה עם הנתבעת מס' 1 קבע רמות תשלום משתנות בהתאם לשלב בו הסתיים הייצוג. בית הדין מצא כי התובע ייצג את הנתבע מס' 1 עד לשלב הפיטורים וכי הנתבע מס' 1 לא פעל בחוסר תום לב בפיטוריו. לפיכך החליט בית המשפט כי התובעת זכאית לשלושה רבעים משכר הטרחה שנקבע בהסכם עם הנתבעת מס' 1. בהתחשב בכך שהתובע הסכים לחלוק מחצית משכר טרחתו עם הנתבע מס' 2, קבע בית המשפט כי עליו לקבל מהנתבעת מס' 1 סך של 315,713 ₪. בנוסף, בית המשפט פסק לתובע הוצאות בסך 11,000 ₪ אך דחה את תביעתו לפיצויים לא ממוניים בסך 50,000 ₪, וקבע כי הסכם שכר הטרחה התייחס במידה מספקת לזכויותיו הכספיות של התובע. בית המשפט דחה גם את התביעה נגד הנתבעת מס' 2, בקובעו כי התובעת לא הוכיחה די הצורך קיומו של הסכם שותפות בעל פה בגין דמי שיתוף שהתקבלו מהנתבעת מס' 1. התובע חויב לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 30,000 ₪. החלטה זו התקבלה על סמך הערכת חומר הראיות, לרבות תצהירים, מיילים ותמלילי שימוע, ובהתחשב בהתנהלות ובמהימנות הצדדים. ככלל, קיבל פסק הדין את התביעה כנגד הנתבע מס' 1 אך דחה אותה כנגד הנתבע מס' 2.