תא"מ 570-02-20

תקציר

פסק דין זה מתאר תביעה בין עיריית ירושלים לבין נתבעת שלא שילמה ארנונה על נכס שבבעלותה ובבעלות בעלה. חוב המס, העומד על למעלה מ-56,000 ₪, אינו שנוי במחלוקת, אך הנתבע טוען כי תקופת ההתיישנות חלפה והפכה את התביעה למיושנת. בעוד שהחוב אכן חלף מתקופת ההתיישנות בת שבע השנים, העירייה טוענת כי מעשיו של הנתבע מהווים "הודאה בקיומה של זכות" לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, ובכך מאפסים את תקופת ההתיישנות. הודאה זו, לטענת העירייה, כוללת את פניות הנתבעת בנוגע לחוב ואת פנייתה לבא כוח העירייה. בית המשפט בוחן את עדויותיהם של שלושה עדי תביעה, המפרטים את התנהלותו של הנתבע מול העירייה ונציגיה בנוגע לחוב. הנאשמת, שבחרה שלא להביא עדים או ראיות, טוענת כי מעשיה אינם מהווים הודאה כהגדרתה בסעיף 9. יתר על כן, היא טוענת כי כל בירור או קבלה נגעו אך ורק לחובות של בן זוגה, ולא לחוב שלה. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת הנתבע ודוחה את טענת העירייה. השופט מגיע למסקנה כי התנהלותו של הנאשם אינה עולה כדי הודאה מפורשת וברורה כנדרש בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. בעוד שהתוצאה אינה מיטיבה עם העירייה, השופט מדגיש כי היא מחויבת מהוראות החוק, ומציין כי התנהלותו של הנאשם בהתחמקות מתשלומי מיסים לא הייתה מקובלת. בנוסף, השופט מורה כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, ומכיר בכך שהציבור כבר סבסד את הנתבע במידה מספקת.