סע"ש 24274-03-19

תקציר

התובעת, עובדת, תבעה את הנתבעת, מעסיקתה, לקבלת הטבות תעסוקה שונות בעקבות סיום העסקתה. המחלוקת המרכזית בין הצדדים הייתה האם התובעת פוטרה או שמא התפטרה. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי היא מפוטרת. הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהתובע התפטר. עדותה של התובעת כי לא התכוונה להתפטר נחשבה אמינה, כנה ואמינה. זאת ועוד, התנהלותה של הנתבעת לאחר הוויכוח עם התובעת הצביעה על כוונתה לסיים את יחסי העבודה. משכך, קבע בית הדין כי הנתבעת נדרשה למסור לתובעת הודעה מוקדמת על פיטורים ופיצויי פיטורים מלאים, בסך 83,955 ש"ח, שישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, לרבות הפרשי הצמדה וריבית. עוד קבע בית הדין כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה מוקדמת על תנאי העסקתו והורה לנתבעת לשלם פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין הפרה זו. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לפצות את התובעת בגין היעדר הפרשות לפנסיה, וקבע את הסכום על 15,771 ₪. התובעת טענה גם לפדיון ימי חופשה שלא נוצלו. בית המשפט חישב את הימים הניתנים לפדיון על פי רישומי השכר של הנתבעת וקבע את הסכום בסך 7,644 ₪. כמו כן נפסקו לתובע דמי מחלה בסך 784 ₪. כמו כן, בית הדין קבע כי הנתבעת מנעה מהתובעת שימוע לפני סיום העסקתה, ובכך גרמה לה נזק משמעותי. בית הדין פסק לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין הפיטורים שלא כדין. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 142,154 ₪, כולל הטבות תעסוקה שונות, בצירוף הוצאות בסך 2,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ולנתבעים נמסר כי קיים ערעור בפניהם.