ת"א 3010/09

תקציר

תיק בנק מזרחי-טפחות בע"מ נ' מרים בני ואח' נסוב סביב סכסוך בנוגע להלוואה והתחייבות מאוחרת יותר עליה חתם בני, המשעבד את דירתה כבטוחה. הבנק ביקש לאכוף את ההתחייבות לרשום משכנתא על דירתה של בני, במטרה לפנותה. עם זאת, השופט ש' פירון מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את תביעת הבנק. פסק הדין קבע כי הבנק לא פעל בתום לב ולא הפעיל שיקול דעת נאות בהגנה על האינטרסים של בני. נמצא כי בני, ניצולת שואה מבוגרת שלא ידעה קרוא וכתוב בעברית, לא הבינה עד תום את המסמכים עליהם חתמה, לרבות ההתחייבות. הודגשה רשלנותו של הבנק באימות הסכמתה של בני ובהבטחת קבלת תמורת המכירה, במיוחד נוכח הנסיבות המחשידות סביב העסקה. יתר על כן, הבנק לא גילה מידע חיוני על אמינות האשראי של הלווים, ועורך הדין שאישר את חתימותיו של בני לא וידא שהיא מבינה את תוכן המסמכים. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי חתימותיו של בני אינן מהוות הסכמה מדעת, והבנק אינו יכול לטעון להגנה המוקנית לצדדים שלישיים בתום לב. הוחלה דוקטרינת "לא נעשה דבר", כלומר חתימתו של בני על אישור הקבלה וההתחייבות לא הייתה תקפה. לפיכך, נדחתה טענת הבנק לאכיפת המשכון, והוא חויב לפצות את בני בגין שכר טרחת עורך דינה. החלטה זו מדגישה את החשיבות של הבנקים למלא את חובות הזהירות והאמון שלהם כלפי לקוחות וערבים, במיוחד כאשר מדובר בחוזים אחידים ובאנשים פגיעים.