עמ"ה 154/95

תקציר

הפרשה נסובה סביב מיסוי רווחי הון שנצברו ממכירת מניות של חברה תעשייתית ישראלית הנסחרת בבורסה אמריקאית מעבר לדלפק. השאלה הראשונה נוגעת לשאלה האם המכירה הראשונית של מניות אלה נופלת בגדרו של סעיף 101 לפקודת מס הכנסה, המקנה למוכר שתי אפשרויות מיסוי. האפשרות הראשונה היא לשלם מס על רווחי ההון שנצברו עד לרישום המניות בבורסה, כולל הפרשי ריבית והצמדה. האפשרות השנייה היא לחייב במס על סך רווחי ההון שנצברו עד למכירה. בית המשפט קבע בעבר כי מניות אלה אינן בגדר סעיף 101, ולא הותיר למוכרים ברירה אלא לשלם מס על סך רווחי ההון שלהם. השאלה השנייה היא האם מניות אלה כפופות לצו מס הכנסה, המטיל שיעורי מס נמוכים על רווחי הון ממכירת ניירות ערך זרים. המשיבים טוענים כי מניות אלה הן מניות תעשייתיות ולכן ממוסים באופן שונה, וכי המערערים אינם יכולים ליהנות מצו מס הכנסה. המערערים, לעומת זאת, טוענים כי יש לחייבם במס בשיעורים הנמוכים המפורטים בצו. בית המשפט פותח בניתוח כוונת המחוקק מאחורי החוקים הרלוונטיים ויחסי הגומלין ביניהם. נקבע כי פרשנותם של המשיבים אינה מתיישבת עם לשונו או מבנהו של החקיקה הרלוונטית. יתר על כן, בית המשפט קובע כי מטרת החוק אינה רק לעודד רישום חברות למסחר בבורסות מקומיות, אלא גם להיטיב עם המשק על ידי עידוד חברות תעשייתיות ישראליות לגייס הון בחו"ל. בשקלול האינטרסים המנוגדים, מצדד בית המשפט במערערים ומציין כי הפרצה הפוטנציאלית של הלבנת רווחים אינה פוגעת כמו הפגיעה בהגבלת יכולתן של חברות ישראליות לגייס הון בחו"ל. לפיכך פוסק בית המשפט לטובת המערערים, בקובעו כי צו מס הכנסה חל עליהם, והם זכאים לשיעורי המס המופחתים הקבועים בו. משכך, נדרשים המשיבים לשלם הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, לרבות הפרשי ריבית והצמדה.