ע"א 10233/04

תקציר

חוק ההבראה נועד לסייע לרשויות מקומיות במשברים כלכליים עמוקים ולהגן על הכנסותיהן בתקופת ההבראה מאמצעי עיקול, שעבוד או המחאה. עם זאת, החוק אינו מפרט את תוקפם של אמצעי שכחה של נושים אזרחיים המוטלים על חובות המס על ידי המחזיקים. בית המשפט קובע כי יש לפרש את חוק ההבראה בכוונה, והכספים בחשבון המיוחד של רשות מקומית בהבראה מוגנים מכל אמצעי שכחה בתקופת ההחלמה, ללא קשר למועד הטלתם. הכנסות הרשות שאינן בחשבון המיוחד מוגנות באופן חלקי בלבד – אמצעי שכחה שהוטלו לאחר המועד הקובע מוקפאים, ואילו אלה שהוטלו לפני כן תקפים. הוראות ההקפאה אינן חלות על כספי רשות מקומית שאינם נכללים בהגדרת "הכנסות" או "כספי הבראה". טענת העירייה לוקה בחסר בכך שלא פירטה נתונים חיוניים הדרושים לתמיכה בטענתה, ועל כן הערעור על מרבית המשיבים, לרבות מס' 35, נדחה. עם זאת, נוכח האינטרס הציבורי והמורכבות שבפרשנות חוק ההבראה, מעניק בית המשפט לעירייה הזדמנות נוספת לתקן את תביעתה כנגד יתר המשיבים. צו המניעה הארעי למשיבים אלה יעמוד בתוקפו למשך 30 יום עד להכרעה בתובענה המתוקנת.