ע"א 3147/06

תקציר

פסק הדין נשוא הערעור מנומק היטב ומבוסס משפטית, ועל כן יש לדחות את הערעור. בפסק הדין נקבע בצדק כי לא נכרת חוזה מחייב בין הצדדים. מסמך העקרונות והטיוטה שבאה בעקבותיו לא עמדו בדרישות החוק לחוזה, כלומר סופיות וודאות. מסמך העקרונות היה רק שלב ביניים במשא ומתן והיה נתון לבדיקת עורכי הדין של הצדדים, דבר המצביע על חוסר סופיות. יתר על כן, המסמך והטיוטה היו חסרים ספציפיות, במיוחד לגבי חוזה מקרקעין, ופרטים מהותיים היו חסרים או לא ברורים. גם היעדר חתימה על הטיוטה מצביע על כך שהצדדים לא התכוונו להתקשר בהסכם מחייב. בנוסף, נסיבות יצירת הטיוטה, לרבות ספקות בדבר הזכויות בנכס הנמכר ומעורבותו המוגבלת של המשיב, מצביעות על כך שלא מדובר בהסכם סופי. גם אם בית המשפט היה קובע אחרת, אין לאכוף את החוזה, שכן הוא יביא להתעשרות בלתי הוגנת למערערים ולפגיעה משמעותית במשיב, מה גם שמימוש הפרויקט אינו סביר. ככלל, הראיות תומכות במסקנתו של בית משפט קמא כי לא היה חוזה מחייב, ויש לדחות את הערעור, כאשר המערערים יישאו בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין.